מחסום קלנדיה: נתקענו בכלוב חצי שעה, אף פלסטיני לא התלונן

צופות: 
נתניה גינזבורג, חנה שטיין (מדווחת)
23/12/2018
|
בוקר

מעבר מהיר – עד להפסקת חשמל

בצד הישראלי של המחסום, קבוצה גדולה בתפילה. בקושי נוצר תור. הקרוסלה הראשונה עמדה פתוחה ואנשים נכנסו ברגע שהגיעו. מעט אחר כך, כשגברה תנועת אנשים, חייל הפעיל את כל שלוש הקרוסלות ואפשר לרבים בכל פעם.

בשעה 6:10 פתח קצין מת"קinfo-icon את השער ההומניטארי. הוא סגרinfo-icon אותו ועזב ב-6:45 בקירוב, היות שלא היה בו עוד צורך. אדם ניגש אלינו בבקשה לעזור לאחיו שהוא מנוע כניסה. מסרנו לו הנחיות התקשרות עם צוות סילביה. טוב לדעת שמכירים במחסוםווטש ככתובת בעניין...

מוכר הבייגלה נעדר – הוא לא חולה, כפי ששמענו לשמחתנו מבעל דוכן הפלאפל. המאפייה המספקת את הכעכים שלו סגורה היום. דוכן הקפה מותקן כעת (עם שיפורים) בקצה הדרך ליד מגרש החנייה העמוס.

לא ראינו כל סימני התקדמות בבניית התוספת החדשה למחסום _לפחות לא מבחוץ).

נכנסו ל"כלוב"  ב-6:55 ויש להניח שהיינו יוצאות ממנו בתוך ך10 דקות. אלא שבדיוק כשהצטרפנו לתור קצר בעמדות הבדיקה, כבו האורות. היינו תקועות 30 דקות מבלי שהתור התארך. מובן שהשלטונות לא הודיעו דבר על הגורם לתקלה, כמה זמן ייערך העיכוב, או חס וחלילה יביעו צער על כך! נדהמנו מתגובה המאופקת של כל הממתינים בתור (כבר כנועים מכדי להתלונן?) בניגוד לנו, הישראלים בעלי זכויות היתר. בתום כחצי שעה התקשרנו למלאכית שלנו, חנה ברג, לבדוק אם היא תוכל לברר מה קורה, ובאמצע שיחת הטלפון שלנו, שוב נדלקו האורות בדרך נס!

שמנו לב שכמה מהנשים אולצו לחלוץ נעליים ולהעבירן דרך הגלאי. אותנו נפנפו הלאה. בסופו של דבר המעבר שלנו ארך 45 דקות.

אחרי שנפרדתי מחנה קרה מה שמתואר להלן - לא הכול שחור במחסום...
רוכסן התרמיל שלי התפרק שעה שעמדנו בתור וניסיתי – בחושך ובקור – לדחוס את כל תוכן התרמיל לכיס הקטן יותר. רק כשהגעתי הביתה הבנתי שארנק הכסף שלי איננו.  הטלפון צלצל – מה רוצים ממני בבריכת השחייה? תהיתי באמצע כל העניין. בחורה בשם נור, בבריכה, אמרה לי שטלפן אליה איש מרמלה ! והודיע שעובד שלו שעבר בקלנדיה הרים את ארנק הכסף הזה בבוקר ובתוכו יותר מאלף שקל, והביא לו אותו. הם ראו שהיה בפנים כרטיס של הבריכה. הוא התקשר לבריכה. מהבריכה התקשרו אליי. נותרתי ללא מלים – לשם שינוי... מובן שהודיתי להם והודיתי לאיש ולעובד שלו.