קלנדיה - אין תורים, אין עיכובים
בוקר סביר בקלנדיה. אנחנו ממשיכות לחנות בצד הפלסטיני, כי בשל העבודות בצד הישראלי אין מקום לחנות שם. הגענו לקראת שש. התחנה הראשונה שלנו היא אצל ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. שלומו בסדר, אך מצב רוחו ירוד מאז מות אשתו. קשה לחיות בלי אשה, הוא אומר. להתחתן מחדש עולה הרבה כסף, שאין לו.
בסמוך אליו יש דוכן פלאפל ושאר מזונות שפועל כרגיל, בסמוך הקיוסק ולידו מוכר העוגות. בכיכר הסמוכה יש כעת עוד קיוסק, במקום שבו היה דוכן פירות וירקות ותיק, שהיה נפתח בשעות מאוחרות יותר, ופקחי העיריה החריבו לפני כמה חודשים.
במתחם המחסום עצמו לא היו תורים מתחת לסככה ומחוצה לה במשך כל זמן שהותנו. שלוש הכניסות היו פתוחות כל הזמן והאנשים הרבים שהגיעו נכנסו מייד ללא עיכובים. גם הפעם הגיעה האשה עם הפעוט בעגלת טיולון. היא ניגשה לעמוד ליד השער שניתן לפתיחה למעבר ללא קרוסלות
וצלצלה בטלפון. ניגשנו לשוחח איתה. סיפרה שהילד חולה והיא עוברת איתו פעמיים בשבוע לטיפולים. שאלנו למי היא מתקשרת, האם יש לה טלפון של מישהו במחסום שאמור לבוא לפתוח. מסתבר שהיא מתקשרת אל הנהג שממתין לה בצד הישראלי ומסיע אותם לביה"ח (כנראה מבדרך להחלמה). הוא זה שיש לו את הקשר עם מי שצריך בתוך המחסום. אחרי כמה דקות הגיע מכיוון אחר מאבטח ופתח לה את השער. ראינו ששמו על שער פתק שאומר שזה מעבר הומניטרי לחולים.
זרם האנשים נמשך כרגיל הן מהכניסה למתחם המחסום ממזרח והן של צעירים המטפסים על הגדר מכיוון קלנדיה. כולם נכנסו מייד. אבל אחד האנשים פונה אלינו ואומר שלפני יומיים היו תורים שהגיעו עד מחוץ למתחם המחסום כולו. שאלנו אם זה נבע ממחסור בחיילים בפנים והתשובה היhתה: "יש חיילים, אבל הם לא עוזרים". אחרי שהוא התקדם פנימה הוא קרא אלינו מבפנים. התקרבתי עד הקרוסלה וראיתי שבפנים האולם אכן היה עמוס מאוד. בכל זאת לא הצטברו בשום שלב תורים בחוץ.
קצת לפני שבע נכנסתי למחסום. מתוך שש עמדות של בידוק חפצים היו פתוחות חמש. התורים לפניהן היו קצרים ותוך כמה דקות עברתי. בצד הישראלי צפיתי מהגשר לעבר העבודות על השיקוע, חניון האוטובוסים ומסוף האוטובוסים. התחנות מקורות, אך הדרך מהגשר אליהן אינה מקורה. בקצה המסוף (אזור התחנות) הוצב מבנה שירותים חדיש. בפעם הבאה אולי ארד לבדוק אם הם אכן פעילים.
כשחזרנו לרכב צילמנו מהחניה את הכביש החדש שנסלל במקביל לכביש הקיים, שבו משתרכת בשעה זו התנועה לכיוון מחסום כלי הרכב. נסענו דרך א-רם לכיוון צומת ג'בע-גבע בנימין (אדם). כשנכנסנו לרכב החלו להגיע הידיעות על הפיגוע שהיה בכניסה לירושלים. לפני הצומת, המחסום הזמני ג'בע היה מאוייש והחיילות צילמו את הרכבים הפלסטינים שעברו. אחרי המחסום הגענו לצומת ופנינו לחזור לירושלים דרך חיזמה. מצב התנועה עד מחסום חיזמה היה סביר, אך מפסגת זאב החלו פקקי הבוקר הרגילים ובהמשך, בשל הפיגוע, התארכו גם מעבר לרגיל.