תפילת שחרית ומחסום "פתע" בצומת חלמיש

תכסיס התפילה על כביש 450 והקמת בית כנסת מאולתר בין התנחלות חלמיש למאחז אח"י לא באו לעולם אלא בכדי להפוך קטע זה שלו - לכביש פנימי בהתנחלות.

יצאנו לבקשת עו"ד נטע שיף עמר להביא תצלומים ועדות על התפילות שנערכות על הכביש בשישי שבת. הגענו ב8.45 בשבת  ושהינו במקום כשעה וחצי.

אחרי עתירה לבג"ץ נגד סגירת כביש 450 אחרי הרצח בחלמיש, הוא אמנם נפתח, אך הוצבו משני צדי הקטע מחסומים שמקשים מאד על תנועת הפלסטינים, ונקודת בידוק על כביש 465 בשישי שבת. בעתירה נוספת נגד תפילת המתנחלים על הכביש   אמר אחד השופטים, מתנחל, לא מתפללים על כביש, רק בבית כנסת   

המתנחלים שמעו היטב את דבריו ונסוגו עד לשפת המדרכה. עובדה זו התבררה לנו במשמרת הזאת. מבחינת הפלסטינים אין שינוי, הצומת מוקף בחיילים חמושים רבים, בטונדות ושני קומנדקרים נוכחים מאד על הכביש משני עברי בית הכנסת המאולתר.

עמדנו  זמן רב בכביש 465 בפקק גדול שנוצר לפני הצומת מכיוון נבי סאלח לכיוון ביר זית ורמאללה. משטרה צבאית עצרה כל מכונית וערכה בהן בדיקות ממושכות. הפקק נשאר קבוע במשך כל שהותנו, מכוניות נבדקות בקצב של אחת לדקה ויש שמעוכבות למעלה מחמש דקות. על כביש 450 המוביל לביתילו יש לעבור במחסום נוסף, בין שתי חסימות אדומות ליד חיילים הבודקים אף הם את הרכבים העוברים. בזמן שהייתנו עברו רק מכוניות בודדות, כולן מכיוון ביתילו. אפשר להניח שהפלסטינים וויתרו לעבור בכיוון הנגדי, לאור תחושת הסכנה שחשו מצפיפות של חיילים חמושים וקומנדקרים. תיעוד קבוע של הפלסטינים של הפקקים וקשיי המעבר לא מספקים את בית המשפט לדברי שיף עמר ולכן התבקשנו לצלם ולתת עדות.

הסיוט של משמרת כזו היא במבטי השנאה המופנים אלינו כאל מי ששייך למתנחלים ותומכיהם. חוסר האונים שלנו בנסיבות האלו כשהמטרה היא לנסות ולהביא עדות על מתפללים על הכביש (וגם לא להצליח) - הוא מאד מדכא וקשה.

מאז שהיינו שם לאחרונה צמח המאחז אח"י (ע"ש בני משפחת פוגל שנרצחו בהתנחלות) צמח והוא סוגר רווח עם המכינה הקדם צבאית "אלישע". כמו כן הוקמה על הכביש גדר בטון לאורך כל המאחז. "זה לא מאחז זו שכונה" אמרה לנו אישה שמתגוררת עם משפחתה במאחז. באחד הקרוונים שבמאחז גרים החיילים. לשאלתנו מדוע כל כך הרבה חיילים ענתה "היה כאן אתמול מטען חבלה. בדרך כלל שקט". החיילים הכחישו שאתמול היה מטען. "השכונה" המתפתחת מחכה לחוק ההסדרה. כשהגענו וחצינו את הצומת לכיוון בית הכנסת, ליוו אותנו חיילים חמושים, לשמור עלינו.  ההרגשה היא שנוכחותם שומרת ומאזכרת שרצח משפחת פוגל יכול להישנות בכל רגע וכל פלסטיני הוא בגדר מסוכן וחשוד.   

כשסיימנו את המטלות נסענו משם לנבי סאלח. 10 דקות בלבד והגענו לביתו של נאג'י תמימי ראש נבי סלאח.בנבי סאלח נפסקו ההפגנות השבועיות נגד גזל מעין "אל כוס" ע"י מתנחלי חלמיש והפיכתו למעין מאיר. זאת  עקב פציעות מרובות של מפגינים ע"י כדורי גומי וחיים ופגיעה באדמות כתוצאה מהשימוש הרב ברימוני עשן וחומרים לפיזור הפגנות.

נאג'י הזמין אותנו לבקר בגן הציבורי החדש שנבנה במקום ויחנך בעוד שבועיים. הגן, שהקמתו טרם הושלמה, משתרע על צלע ההר, נוכח נוף טרסות נהדר, וכהמשך הרמוני למקאם נבי סאלח הבנוי בשלושה מפלסים. זה פרויקט אדיר בן שני מפלסים שעל תכנונו שמענו מנאג'י מרגע שנבחר לראש הכפר.