הביוב מיישובי אלי ורחלים ממשיך לזרום לאדמות המעובדות של א-סאוויה

צופות: 
עלייה ש' (אנגלית), אנה ש' (עריכה), רחל ש', נטלי כ' (תרגום לעברית) ומוסטפה, נהג ומתורגמן
23/10/2019
|
בוקר

מקומות : זיתא (ג'מאעין), א-סאוויה, לובאן א-שרקיה

נקודות עיקריות: בלובאן א-שרקיה לא מקבלים מספיק מיםinfo-icon, לפעמים אין אספקה במשך יומיים או שלושה, גם בקיץ הארוך והלוהט. לעומת זאת, אצל השכנה א-סאוויה יש מאגר מים שמחזיק 200 קוב, ולחץ המים הוא טוב. אבל מכיוון שקווי הצנרת ישנים ודולפים, הכפר מקבל רק 48% מההקצאה של חברת "מקורות". הכפר מחובר לחברת חשמל חדשה המספקת מספיק חשמל, לאחר שנים רבות של מתקנים ישנים ומחסור בחשמל. הגרוע ביותר הוא שמתנחלים מעלי ומרחלים ממשיכים להזרים את הביוב שלהם אל האדמות המעובדות של א-סאוויה. לכן חלק ממטעי הזיתים הם עכשיו ביצתיים (ומסריחים!) ואינם נגישים לבעליהם.

העובדים הפלסטינים חייבים לשלם בין 2,200 עד 2,500 ש"ח כדי לקבל אישור עבודה בישראל. יש קבלנים ישראלים הקונים 100 היתרי עבודה (ממשרד הפנים ואו ממשרד הביטחון) ומרוויחים רווח נאה.

זיתא-ג'מאעין: בביקורנו הקודם התבקשו להביא משחקים וצעצועים לגן הילדים ולבית הספר היסודי. מוסטפא התקשר לגננת כדי לארגן את ביקורנו הנוכחי. בחצר ציפה לנו שולחן ערוך עם קפה, פיתה גדולה עם זעתר, ועוד אחת עם גבינה וירקות, עגבניות חתוכות, זיתים, וכמה ממתקים. נתנו להם את הצעצועים ואת המשחקים שכל אחד מאיתנו הביאה.

זהו גן פרטי עבור 70 ילדים בגילאי 4-5 שנים, מחולק ל 3 כיתות של 20 כל אחת. בירכנו את הילדים, שישבו בשורות מסודרות בשולחנות קטנים, כמו בכיתה רגילה. הם  גם ברכו אותנו. נופפנו לשלום, שאלנו את המורה אם הילדים כבר למדו לקרוא ולכתוב. היא אמרה לנו שכמה מהם יכולים לקרוא בתוך שבועיים, ושלאחר חודש כולם קוראים. הם גם לומדים לכתוב את שמם. כנראה שזוהי הנורמה לילדים פלסטינים.

א-סאוויה: נפגשנו עם המזכיר  א., שאותו אנו מכירות מביקורינו הקודמים.

מסיק הזיתים עדיין לא התחיל, והוא יתחיל רק ביום ראשון 27 באוקטובר וימשיך עד 4 בנובמבר. אנחנו מקווות עבורם שלא ירד גשם אז. הוא אמר שהכבישים למטעים פתוחים ואין שעריםinfo-icon. בארבעת הימים האלה הוא מקווה שנוכחותם של החיילים תמנע ממתנחלים מלבוא ולהפריע את מלאכתם של המוסקים.

האבטלה גבוהה,  ועומדת על 20%. זאת בשל הקושי וההוצאות לקבלת היתר להיכנס ולעבוד בישראל. הענקת היתרי עבודה הפכה לעסק פרטי ורווחי מאוד עבור שרשרת של קבלנים ישראלים, שכל אחד מהם מחייב עמלה. העובד הפלסטיני נותן את הטפסים הנדרשים למת"ק הישראלי (קצין המתאם המחוזי), השולח אותם לקבלן הישראלי. אדם זה מקבל 100 היתרים ממשרד הפנים, ומוכר כל אחד עבור 2,000 עד 2,500 ש”ח.

בקיצור, העובד הפלסטיני חייב לשלם 2,000 עד 2,500 ש"ח עבור "הזכות" לעבוד בישראל- אפילו לפני שהרוויח את 100 השקלים הראשונים שלו לעבודה של יום אחד.

חשמל: לאחר שנים בהן מתקנים ישנים מנעו אספקת חשמל סדירה ומספקת, עכשיו יש להם מספיק חשמל. הדבר נובע לראשונה מהתעקשות ראש העיר ולאחר מכן הרשות הפלסטינית לחדש את החיווט הישן, במימון האיחוד האירופי. בנוסף, עובדה שלמדנו מביקורנו האחרון, הכפר מקושר כעת לחברת חשמל ישראלית פרטית אחרת. ולבסוף, א. הסביר כי מכיוון שהתנחלויות ישראליות נמצאות קרוב לכפר (עלי מדרום ורחלים מצפון), היה קל יותר לחבר את הכפר לאותה רשת חשמל כמו של התנחלויות אלה. לשם שינוי, הנוכחות של ההתנחלויות סייעה לפלסטינים.

מים עכשיו יש להם מאגר מים חדש שמחזיק 200 מטרים מעוקבים, ולחץ המים בו תקין - אך הם מקבלים רק 48% מאספקת המים של "מקורות". זה נובע מ-52% דליפה, כי הצינורות המפיצים מים לבתים ולבניינים, הם ישנים ולא חודשו. צינורות חדשים הם מאוד יקרים. לכן, הם ביקשו מהרשות הפלסטינית להחליף אותם בחדשים – לפני 5 שנים ! —אבל עד כה זה עדיין לא קרה.

הזרמת ביוב היא בעיה רצינית מאוד עבור הכפר. ההתנחלויות עלי ורחלים ממשיכות להזרים את הביוב שלהם אל שדות הכפר ומטעי הזיתים שמתחתן. עד כדי כך שחלק מהאיכרים לא יכולים להיכנס למטעים שלהם משום שהאדמה היא כעת ביצתית ומסריחה. הביוב פוגע במטעים ומחלחל לתוך אקוויפר המים ומזהם אותו. בביקור קודם לפני כמה חודשים, פגשנו כפרי מחוץ למועצה, אשר התלונן בחריפות על הבעיה הנוראה הזאת. אנו דיווחנו על כך למשרד לאיכות הסביבה, שבתורו הסביר שהוא זקוק לפרטים מדויקים יותר על מנת לטפל בבעיה. אבל למרות שהתקשרנו לאיש הזה כדי לקבל את המידע הזה, הוא לא שלח לנו אותו. בהזדמנות זו בקשנו את המזכיר לשלוח את הפרטים הדרושים.

אנשי הכפר לא הצליחו להתקרב מספיק להתנחלויות כדי לצלם וידאו שיוכל לאשר את המתרחש. א. מקווה כי במהלך מסיק הזיתים, כאשר בתקווה שהצבא ירחיק את המתנחלים משם, מישהו יוכל לצלם וידאו והוא ישלח לנו אותו. נקווה שהמצב הלא מקובל הזה ייפסק לבסוף, ושסכנות הבריאות והנזק לאקוויפר, המשרת הן את האדמות הפלסטיניות והן את הישראליות, לא יהיו בלתי הפיכים.

לובאן א-שרקיה. הכפר הזה קטן יותר מאשר א-סאוויה, באותו צד של הכביש, אבל קרוב יותר לעלי. הלכנו למינימרקט כרגיל ושוחחנו עם בעלת המקום א., שקידמה אותנו בחמימות.

מים - לחברת מקורות שליטה מלאה על ההיצע, שכן רק להם יש את המפתחות לברזים של המים בכפר. בקיץ לפעמים אין מים בכלל במשך יומיים או שלושה. כמו במקומות אחרים, כמובן שיש מספיק מים בחורף... א. אמרה לנו שב-2018, למועצה לא היה מספיק כסף לשלם עבור המים. אז "מקורות" בתחילה איימו לעצור את האספקה לגמרי, אבל מאוחר יותר שלחו אנשים מדלת אל דלת כדי לאסוף את הכסף, ומנעו מים ממי שלא יכלו לשלם.

איסוף אשפה. א. מאוד לא מרוצה משירותי המועצה הפגומים. הרחובות זקוקים נואשות לשיפוץ, וגרוע מכך, איסוף האשפה לוקה בחסר, ללא מכלי אשפה נאותים. איש זקן מסתובב בכפר (שהוא הררי, ובו סמטאות מתפתלות) ואוסף אשפה מכל בית.

סיפרנו לה כיצד בא-סאוויה הצליחו לפתור חלק מהבעיות שלהם, וכיצד  בתורמוס-איה הם הצליחו לשפץ את הרחובות תודות לתרומות זרות. עודדנו אותה להקים ארגון של נשים ונתנו לה את מספר הטלפון של הארגון בחוארה, והצענו שאולי נשים תצליחו לפתור את הבעיות שאותן הגברים מזניחים. כמו כן הראנו לה מאמר על הכפר הבדואי ג'ובי-אד-דיב, שמנוהל בהצלחה רבה בידי כ-14 נשים. (נטע אחיטוב, "סיפור של חצץ ורשתות", הארץ 10.10.19).

תיכון לבנים. עד כה, אין בעיות: בתחילת שנת הלימודים, המורים אמרו לבנים לבוא לבית הספר וללכת הביתה בדרך עוקפת, כלומר דרך השדות, כדי להימנע מהכביש הראשי ומהעימותים הנוראים עם החיילים.

עם זאת, כעת כאשר תחל עונת הגשמים, זה יהיה בלתי אפשרי בימים רבים, כאשר השדות יהיו מאוד בוציים. אז, כמובן, א. האמא דואגת לבנה שלא יכול לברוח מרדיפת החיילים כמו הבנים האחרים

פצצת גז בחנות שלה. לפני כמה ימים, החיילים עברו לפני החנות שלה - כפי שהם עושים פעם בחודש. החנות הייתה במהלך שיפוץ, והיא ביקשה מהפועלים להופיע בכניסה, כדי שהחיילים יוכלו לראותם. מסיבה בלתי מובנת ובלתי מוסברת, החיילים שעברו זרקו לפתע פצצת גז לתוך החנות שלה ולאחר מכן המשיכו הלאה מבלי לדבר ומבלי לספק הסבר. היא הייתה צריכה לסגור את החנות במשך יומיים, עד שלבסוף זיהו את הפצצה ובעלה השליך אותה החוצה. למרבה המזל, היא לא התפוצצה. אבל א. עדיין בטראומה.