מחסום קלנדיה: מה מפריע להם שאדם עומד עם עגלתו ומנסה להתפרנס

חזרנו לקלנדיה לאחר החגים והסגר. הגענו בבוקר חשוך, קריר וגשום. בפעם הבאה יוזז השעון לאחור ובשעה זו יהיה שוב אור. היום, בסביבות 6:15, עדיין חשוך. לבשנו מעילים ופתחנו מטריות והתחלנו להתקדם לעבר המחסום. בחניה אנשים עומדים בצמוד למשאית החונה בנטיה, עם חלק מגלגליה על המדרכה, כדי לתפוס מחסה מהגשם. שניים אף כורעים מתחת לקצה המשאית, במקום שמאפשר מסתור מהגשם. סביב הכיכר שליד המחסום תנועה ערה, כאן כבר שעת השיא. עבודות בינוי עדיין נמשכות בכל האזור.

הגענו לצד הפלסטיני לקראת 6:30. לאחר כ-8 חודשים שהמחסום פעיל, סוף סוף יש פחי אשפה. ליד כל כניסה הותקן מתקן עם פח, וליד המעבר למחסום הישן הוצב פח פלסטיק גדול.

אבו רמזי, מכרנו מוכר הבייגלה, לא היה במקום. חשבנו שזה בגלל הגשם, אך אח"כ סיפרו לנו אנשי הקיוסק שאתמול יצאו אליו החיילים ואמרו לו שעליו לעזוב. איימו שאם ישוב יקבל דוח ויצטרך לשלם קנס. מה מפריע להם שאדם עומד כשעתיים בכל בוקר עם עגלתו ומנסה להתפרנס, אלוהים יודע. בפעם הבאה, בתקווה שלא יהיה גשום, ננסה למצוא אותו ולראות אם מצא לו מקום אחר לעמוד בו, ליד הכניסה לקלנדיה.

שלוש הכניסות למחסום פתוחות כל הזמן ואנשים מגיעים ברצף הן מכיוון א-רם והן מכיוון קלנדיה ונכנסים ללא עיכובים. הגשם פסק והלכנו לקיוסק שניצב מחוץ לשטח המחסום, לכיוון א-רם. קנינו תה חם ושם שמענו על אבו רמזי. פגשנו את איימן, שלא ראינו מזמן, והוא מקווה שכעת יצליח סוף סוף לקבל היתר לישראל. הוא משבח את סילביה והצוות שלה שעזרו להרבה אנשים להסיר מניעות ולקבל היתרים.

ראינו ששיטחו את האזור שליד הקיוסק וגם את האזור שלפני המחסום. לכיוון קלנדיה יצרו מעין שביל כבוש שגודר ביריעות, אך רובן כבר התעופפו ברוח. נקווה שיחזירו את החניה שהיתה כאן בעבר. בסביבות שבע נכנסנו למחסום ועברנו תוך דקות ספורות.