דרום הר חברון, מערב הרי חברון, סנסנה (מעבר מיתר)
משמרת למערב הרי חברון
0830-1200
במעבר מיתר רואים את משפחות האסירים עולות על האוטובוסים הישראלים, מעבר המשפחות מאורגן ומפוקח על ידי הצלב האדום, הכיבוש כבר כל כך משוכלל שאין תקלות. רק שההליך עצמו הוא נוראי. שלוש שעות נסיעה עד למחסומים, בידוק של יותר משעה, עליה לאוטובוסים הישראליים. נסיעה באבטחה של משטרת ישראל עד לבתי הכלא, שוב בידוק ושהייה עם האסירים חצי שעה.לאסירים יש זכות לביקור בני משפחה פעם בשלושה שבועות וגם זה יכול להילקח מהם בכל רגע נתון.
לא היה לי כוח להגיע לחברון ומכיון שגם אתמול וגם מחר תהייה משמרת הרשיתי לעצמי.
נסענו לראות מה קורה בחורסה ומה קורה בחסימה שהייתה בין בית אווא לסיכה.
החסימה הוסרה שלשום בלילה אחרי שהייתה שם כשלושה שבועות, מה שיצר קשיים בחיי היום יום לתושבי שני הכפרים.
בדרך נכנסנו להתנחלות נגוהות שכונה ב׳, זאת שיותר קרובה לכביש 358 החדש. חיות
שם שבע משפחות שמחכות לעוד אישורי בנייה למתנחלים נוספים. מתנחל צעיר שעסק עם בנו שנמצא בחינוך ביתי במיחזור בקבוקים סיפר על תחושת השליחות שלו. הוא בעד מדינה אחת.... ושלום בין שכנים ..... אבל תיזהרי הוא אומר לי...
בתמונות למטה:
הגדר שנהפכה לחומה מהצד הפלסטיני ליד הכפר סיכה.
השער הצהוב שנפתח שלשום לבית אווא, שלט האזהרה לכניסה לשטחים הפלסטיניים.
שוב החומה. באזור הזה היא ממש על הקו הירוק.
האוטובוסים של משפחות האסירים.
העולם והכיבוש כמנהגו נוהג.
