דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר)

יצאנו בבוקר עם מצטרפת בפוטנציה ואורחת.

תמיד טוב לראות את המציאות המוכרת דרך עינים פעורות בתדהמה של מי שצופה בה לראשונה.

במחסום מיתר ב-8.30 ריק, כל הפועלים כבר עברו, אבל הלכלוך  וההזנחה גדולים. המכלאה שדרכה מעבירים אנשים כל בוקר לעבודה תמיד מזעזעת ומלמדת בדיוק מה חושבים השלטונות על בני האדם האלה. פועל הנקיון מנסה לבד לנקות ולדבריו בקשותיו לקבל עוד פועל נענות בשלילה מהמ"תק. הוא מגיע מדהריה כל בוקר ומקבל 2000 ש"ח לחודש. "וטובע" בכמויות  אדירות של לכלוך שלא יכול לנקותו לבד. לבית השימוש אי אפשר להתקרב. בצד הישראלי נקי ומתוחזק והשרותים הכימיים הם של "מוצאות". למה לא  גם  בצד הפלסטיני שבאחריות ישראל?

כל הדרך בכביש 60 התנועה זורמת. הנוכחות הצבאית דלה וכל החסימות פתוחות למרות שעל פי החדשות הייתה פעילות צה"לית גם בחברון וגם בשכם של חיפוש נשק.

כל החסימות והמחסומים פתוחים.

במעין, שוב, אנשים עם חמור ומיכלי פלסטיק לאיסוף המים.

בצומת דורא-אל פאוואר החיילים קיפלו את מחסום הבוקר בכניסה לדורא, וצועדים על ציודם חזרה אל הפילבוקס.

בכניסה לאל פאוואר שקט ותנועה זורמת.

חברון

בוקר שקט וקודר. לאה, שלא היתה לאחרונה בחברון, מזועזעת למראה ההתבצרות במחסומים בלב העיר. המכלאות ומתקני השמירה והמעבר "שודרגו" לרמת ברלין המזרחית בימים ההם. שום דבר חריג, מעט מאד אנשים עוברים.  במערת המכפלה הרבה חיילות וחיילים.

עבד מחנות המזכרות כתמיד שמח  לארח לקפה ומספר שהכל כרגיל.....

שממת סוף החופש הגדול.

חזרנו דרך כביש 317 .

שוב לראות דרך עיניים "רעננות" את השקר הגדול  שקוראים לו הקפאת הבניה בשטחים.