הגענו בשעה 7.30  לביתו של י’ בח’לת מכחול.   מצאנו את הנשים חולבות את העדר, משקות אותו טרם יציאה. י’  ובניו עסוקים בגזיזת  חלק מהכבשים.

יצאנו  בשעה 8.00 עם  ח’, בנו הגדול של י’ ואחיו  לליווי עדר של 200 כבשים ועיזים. בגלל החום וצום הרמדאן הם החליטו לא ללכת רחוק מדי. חלפנו על פני שני רכסי גבעות  ובערך בשעה 9.00 התיישבנו עם הרועים, בעוד העדר מתפזר בשדה שרק נקצר ובו שלף רב שנותר למאכל הכבשים. ב10.00 לערך הגיע י’ עם  מיכל מים רתום לטרקטור והשקה את הכבשים.

ככל שהבנו מהרועים, במקום זה הצבא והמתנחלים עדיין לא מטרידים, אך הם מרגישים בטוח יותר בנוכחותנו במרעה.

החום גבר וכך הצמא של הרועים הצמים את צום הרמדאן. הם התחילו לנוע חזרה כשהם מקפידים שהכבשים לא יעלו על שדות מרעה של פלסטינים אחרים שכניהם.

 ב12.00 שבנו  למאהל, נפרדנו לשלום מהרועים וחזרנו .

ולואי  וכל ימי המרעה יסתיימו ויראו כך – ללא פחד ומורא ממתנחלים וצבא – הכובשים אדוני הארץ.