יום השישי השני של רמדאן בשער שכם

צהרי יום שישי השני של הרמאדאן, שער שכם

רמדאן עכור תחת הגבלות כניסה כפולות ומכופלות מהגדה, רמיסת מסורת החג בעיר העתיקה, מתקפות גזעניות, חוסר תעסוקה ותקווה של הצעירים הפלסטינים, אלימות רב כיוונית, ומציאות פוליטית הזויה בישראל. האם ירושלים תחזור למתכונת הנורמליזציה השבירה שלה אחרי החג השנה?

11:00  בניגוד למה שהוזהרנו, כביש 1, על תוואי הקו הירוק לשעבר, היה פתוח לתנועה מצומת הגבעה הצרפתית, ורק הכניסות ברכב לאזור העיר העתיקה היו סגורות מכל הכיוונים.  חנינו ברח' הנביאים וחצינו לכיוון שער שכם. היה ריח של צואת סוסים בכל הסביבה, ובעלי החנויות אמרו שזה מהתזות של מכשיר הבואש מערב המהומות הקודם. בכל מקום ופינה ניצבו קבוצות שוטרים ומג"ב חמושים.  משום מה סגרו את החניון הגדול של האוטובוסים וכלי הרכב הקרוב לשער שכם, וגם האוטובוסים שהובילו פלסטינים שהגיעו ממחסומי ירושלים נאלצו לחנות רחוק יותר.

ביתן משטרה/מג"ב בחלק המערבי משגיח על אזור השער וגם מספק מידע. מבואת שער שכם נראית כמו מבוך סבוך של גדרות. הגדרות מונעות ישיבה על אמפי-המדרגות, והירידה היא דרך כיכר המדרגות של השער היא בשני נתיבים צרים ללא אפשרות עצירה. אמפי המדרגות היה הופך כל ערב רמדאן לכיכר מפגש הומה וצבעונית לאנשי העיר המזרחית. למה חסמו השנה? תירוצי הסדר הביטחוני קלושים. מה שנוצר הוא פגיעה קשה במסורת החג בירושלים.

בקצה המדרגות ישבו קבצניות מכוסות עיניים וראש, לבקש את נדבת הרמדאן המסורתית. עד השעה 12:00 התנועה הייתה דלילה למדי, אז נכנסנו בשער, והלכנו ברחוב הגיא המוביל לאזור הר הבית של היהודים ושל המוסלמים כאחד. גם כשהתעצמה תנועת הולכי הרגל, בלטו השנה העדר נשים וילדים והעדר ההמולה החגיגית והשמחה של משפחות הצועדות בבגדי חג ברחוב. מה שרואים הוא זרם ממהר של גברים מבוגרים בעיקר, ולכל אחד שטיח תפילה תחוב תחת בית השחי. את ההתרגשות והעליזות מספקים כמה ילדים שמוכרים שטיחי תפילה צבעוניים וכאלה שעוזרים למוכרים בחנויות. שוחחנו עם כמה אנשים שהסבירו שמי שמקבל אישור להגיע מהגדה לתפילות מוגבל באמצעות מכסה כללית של 10,000 היתרים מכל הגדה כולה, וגם נדרש לאישור חיסון מלא. האלימינציה הזאת מותירה בעיקר ירושלמים בעלי תעודת תושב או פועלים שחוסנו כדי שלא תיעצר כלכלת ישראל. לכן אין הרבה נשים וילדים. ואולי גם מרתיעות מהומות הערב של התכתשות צעירים פלסטיניים המוחים נגד המשטרה והצבא. כתוספת, סופקה אמש גם מנה גדושה של גזענות יהודית אלימה תוצרת להב"ה וחרדים צעירים – בגיבוי חברי כנסת לא מעטים. הפורעים היהודים, שהכריזו מראש שלא להפגנה פניהם, אלא לנקמה, לא הגיעו לשער שכם עצמו, כוחות הביטחון עצרו אותם בכיכר ספרא, כיכר העירייה.

דגלי ישראל מתנוססים בהתנחלויות ברובע המוסלמי ותלויים על כמה בניינים מרכזיים. עשרות שוטרים ושוטרות בכל פינה כבר אמרנו. הם דואגים להבהיר מי הריבון פה. מג"בניקית מלווה בשוטר ניגשה אל צוות של הסהר האדום שישב על מדרגות חנות עם ציוד רפואי, מוכן לסייע בכל מקרה של התעלפות או פגיעה. "אסור לכם לשבת פה". היא פסקה. "למה", הם שאלו? היא לא טרחה להשיב ורק חזרה על המנטרה של אסור ואסור. ניגשנו ושאלנו גם אנחנו למה, יש צו כזה? לא הגיוני. כנראה שהתעייפה להתווכח עם החובשים ואתנו, והסתלקה לה.

המשכנו עד לבית החולים האוסטרי, וצילמנו מהגג את רחש ההמון הצובא על כיפת הסלע ואל אקצא. בבית הקפה הווינאי במלון האוסטרי יש גינה יפה ומתנגן ולס, טיילים ישראלים מסתובבים עם מדריך, זוג אוחז ידיים בפינה המשקיפה על רחוב הגיא, ויש שירותים נקיים מאוד. האם ירושלים תמשיך בנורמליזציה השבירה שלה גם אחרי החג הזה?

התחלנו לצעוד חזרה כנגד הזרם המתעצם של הממהרים לתפילה שנראו יותר טרודים מנרגשים. עצוב לנו, אבל גם כך המראה של הרמדאן בירושלים מרגש מאוד. בחזרה בשער קיבלנו חוות דעת סותרות על המצב: הצבא והמשטרה מאבדים את זה תחת לחץ וגורמים להקצנת האלימות; הצעירים הפלסטינים מיואשים מהקורונה, מחוסר לימודים ופרנסה ועושים בלגאן, זה ייגמר תוך יום-יומיים - כמה זמן הם יחזיקו מול כל אנשי הביטחון האלה? ומספיק שיאיימו עליהם בשלילת תעודת תושב... ; למה הם חסמו לנו את כיכר שער שכם? מה ייצא להם מזה? אצלכם יש פאודה פוליטית, אז גם אצלנו – מה ההבדל?

 אנחנו מציעות להמשיך במשמרות רמדאן בשער שכם ושער הפרחים בעיר העתיקה, אולי גם שער האריות. לשערים אלה מגיעים האוטובוסים של תושבי הגדה ממחסומי ירושלים – בית לחם, זיתים, קלנדיה. אפשר להיכנס פנימה לעיר. כנראה שאין מהומות לקראת התפילות (וגם הצעירים ה מזרח ירושלמים ישנים אחרי ליל עימותים). נתניה מציעה להגיע בערך ב-12:30 ולחכות עד 14:00, אחרי התפילה המסתיימת בערך ב-13:30. באופן מסורתי אז יוצאים המתפללים מהתפילה והדרשות זועמים יותר, ואנשי הביטחון נעשים אלימים מול כל פרובוקציה.