קלנדיה
הגעתי לקלנדיה ב-04:30 ולא היה תור. כל העמדות היו פתוחות והקרוסלה הסתובבה ברציפות. לקראת 05:00 באו האורחים ו"נדהמו" שכל כך "ריק". רק לערך ב-05:30 התפתח תור. המעבר "ההומניטרי" לא נפתח למרות שלא מעט אנשים נזקקו לו. אחרי שיחות טלפון אחדות הופיע שוטר, גס רוח במידה לא מבוטלת, ופתח את השער פעמים מעטות. על התנהגות המחפים עליו, אנשי החברה האזרחית אני מדלגת, כי הניר לא סובל את מה שיש לי לספר.
הצלחנו למצוא בחורה חמודה, אחות מתלמדת, שהסכימה לדבר עם האורחים. באומץ לב תארה בפרוטרות איך נראים החיים בכיבוש. את שמה כמובן סרבה לתת - ובצדק.
אחרי שנים בקלנדיה לא הצלחתי להתרגל לעוול שהמחסום הזה, כמו כל היתר מהווים. איפה שאין חופש תנועה סביר אין חיים, וכל תאור של כמה פעמים הקרוסלה הסתובבה רק נותן "גיבוי" לכיבוש ועוולותיו. הכלובים לא משתפרים עם השנים - עוד גדר תיל למעלה ועוד מסלול משפיל - ואנו נמשיך לזעוק ולזעוק על הפשע, ואיש לא יקשיב ואנחנו נמשיך כי זה תפקידנו וחובתינו.
עזבתי ב08:00 ועדיין היה תור.
על הקור האיום בקלנדיה כבר סיפרנו בכל 16 השנים שאנחנו שם - ואתמול לא היה שונה. קור מקפיא!!