קלנדיה

התנהלות כוח מג"ב שפשט על פתח המחסום שדרכו עוברים לגדה לא הייתה חריגה. שום דבר לא היה יוצא דופן כשהשוטרים עלו על אוטובוסים שיעדם ירושלים וערכו בדיקה חוזרת לאנשים שנבדקו במחסום לפני שתיים שלוש דקות ועיכבו אותם זמן נוסף, גם חסימת הדרך והדרישה להציג תעודות ואישורים לא הייתה יוצאת דופן, אפילו לא זה שיצרו שתי קטגוריות, של מי  שבסדר לבדיקתם: "אתה יכול להמשיך" ומי שצריך בדיקת עומק: "אתה תעמוד פה". 

גם אחרי שעה ורבע של פעילות, כשהצליחו לצוד צעיר שחזר מהעבודה והייתה לו "רק" תעודת זיהוי, כי תוקף אישור העבודה שלו פג ואת החדש עוד לא קיבל, גם אז, כשעיכבו אותו ובדקו את התיק שלו ואת גופו הם לא היו אלימים. הם עשו את מה שהם עושים כי ככה הם צריכים לעשות. וכשדווחו בקשר על הבחור וקיבלו הוראה להביא אותו לחקירה בעטרות ושניים הובילו אותו ביניהם, גם אז הם לא היו בוטים ולא היו גסים. הם היו יעילים. ואחרי זמן, כשנסעתי משם וחלפתי על פניהם וראיתי את הפלסטיני ושתי ידיו מסוכלות לפני גופו וחשבתי שאני רואה שידיו באזיקים אבל לא הייתי בטוחה, ולא ידעתי אם לקחו אותו לתחנת המשטרה שבעטרות או לתחנת השב"כ שבעטרות, גם אז לא היה שום דבר חריג, לא באירוע ולא בהתנהלות, לא העיכוב ולא המעצר, לא באזיקים שהיו לבחור על הידיים או לא היו, אפילו לא בכמו סלקציה של ה:"אתה תעמוד פה" וה:"אתה יכול להמשיך".

מה שהיה חריג זו הצמרמורת שהייתה לי בגב, זה התאריך והחיבור הפרטי שלי למה שפה אל מה ששם.