חברון, מעבר דורא-אל פוואר, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר), צומת זיף
נסענו לחברון דרך כביש 6 - וחזרנו דרך כביש 317.
מחסום מיתר: הרבה מאד כלי רכב, אחרי שבימים הקודמים היו מעט כלי רכב, כנראה בגלל מזג האוויר.
כביש 60: יפה משני צידי הכביש. ירוק, אחרי הגשמים.
פנייה לעותניאל: ג'יפ צבאי עצר את הרכב של נצר מסוסיא (מוחמד זיהה את המכונית ועצרנו). מסתבר שנצר, שעכשיו הוא תחקירן של בצלם, צילם את המחסום והמוצב הצבאי (הפילבוקס) במעבר אל-פאוואר, לפי בקשת הארגון. אז מילואימניקים קיבלו הוראה לרדוף אחריו ולברר מה כוונתו. לאחר בירור לא ארוך משחררים אותו, לא לפני שמצלמים אותנו עם נצר. התפתח דיון כלשהו על צילומי חיילים ופרסומם ברשתות בינלאומיות. הבטחנו שאנחנו משתדלות לצלם חיילים רק מאחור.
צומת אל-פוואר-דורא: פתוח. יש גם מעט דוכני מכירה של ירקות ופירות. ראינו את ערימות העפר שהצבא הרים משני צדי הדרך על מנת למנוע מהחקלאים למכור את תוצרתם ליד הצומת. לא ברור למי זה מפריע. דבר שמקובל בכל העולם.
כניסה ישנה לחברון, ליד הפנייה לבית חגי: שני ג'יפים של משמר הגבול. גם ליד המת"ק. באופן כללי, הרגשה של נוכחות צבאית מוגברת.
חברון: נכנסנו דרך אזור התעשייה. שכונת קפישה: עוברים דרך המחסום הגדול בציר ציון, שמאחוריו המוסכים הפלסטיניים שמשרתים בעיקר את מתנחלי קריית ארבע (הפלסטינים לא יכולים להגיע לכאן עם רכביהם). המחסום ה"לא ברור" - כבר נכתב כאן. לא מובן את מי משרתת ההפרעה הנוספת הזו.
ירדנו ברגל למערת המכפלה דרך ציר המתפללים. בסוף הציר יש שער רשת גדול, לפני הכניסה לרחבה היהודית של המערה. ליד השער יש כמובן עמדה של הצבא. חוקרים אותנו בקצרה למעשינו ומאין באנו. עברנו את המבחן (נראינו מספיק יהודיות אמינות...), והורשינו להמשיך. ברחבה היהודית של המערה יש המון חיילים. חלק מהם, חיילי נח"ל, כנראה עוזבים לאחר שהות של שירות בתוך חברון. בחנויות הפלסטיניות שממול אומרים שיש מעט תיירים לאחרונה.
תושבי חברון הפלסטינים כבר לא עוברים במעבר הצר והמביש לאורך הקיר, שהיה כאן במשך שנים. עכשיו יש כבר מחסום "מכובד" של כל הרחוב המוביל לרחבה הפלסטינית והקסבה. אבל המחסום עכשיו פשוט סגור, והתושבים הפלסטינים עוברים בפינה ליד הקיר. יותר פשוט לחיילים. ומה על הכבוד וההשפלה - אלו אינם שיקולים בסבך הלא יאומן שנוצר כאן. סעדיה מקריית ארבע, שיש לו כובע מצחייה טראמפי אדום, עם הכיתוב
make Hebron great again
פונה אילינו ושואל על א. סלונים חברתנו, שהיא אולי קרובת משפחה של מנוחה-רחל סלונים שהייתה מנהיגת קהילת חב"ד בחברון במאה התשע-עשרה.
במגרש החנייה שמאחורי החנויות הפלסטיניות, ומול בתי הספר הפלסטיניים לבנים ולבנות, אנחנו רואות אוטובוס נוסף של חיילים, בנים ובנות, בעיקר דתיים. מסתבר הלא יאומן: אלו חיילים של.... "מחלקת גיור של הצבא" , שקשורה עם מכון "נתיב", ועוסקים בעזרה של גיור חיילים ממוצא רוסי, ומלמדים אותם "הלכות חיים". אז גם הם הובאו למערת המכפלה, במסגרת ההשכלה (והאינדוקטרינציה) שהצבא מספק להם. אולי ביקרו גם בשכונות היהודיות. לא ברור. למכון נתיב יש כנראה קשר כלשהו עם "נתיב - לישכת הקשר"
כביש 356 ו-317: חזרנו דרך כפר זיף, כרמל, מעון, תוואני, סוסיא. עצרנו באתר של נבי יקין, הנמצא ליד התנחלות פני חבר, ונראה כמועד להשתלטות של ההתנחלות..
https://he.wikipedia.org/wiki/
אחרי שעברנו את התנחלות כרמל ראינו את יציאת הביוב שלה, היישר לשדות של החקלאים הפלסטינים. ככה פתוח, אפילו מבלי להסתתר. בהמשך הכביש, יש חסימות עפר בדרך העפר המובילה ליישוב הפלסטיני כרמל, ממול ליישובים מנזה וקלוסיס.
בתמונות המצורפות: הפגישה שלנו עם נצר, כנראה כפי שגם צולמה על ידי החיילים, והגדר שהוקמה בתל רומיידה, מעל ביתו של הפלסטיני שצילם את ההריגה שביצע אלאור עזרייה במחבל הירוי ששכב על הקרקע בצומת תל רומיידה. מאז, ביתו היה לייעד של התגרויות ופגיעות מצד תושבי ההתנחלות היהודית בתל רומיידה. אז עכשיו יש גדר שמגינה במידת מה.
