דרום הר חברון
ג'מאל ראוואשדה, תושב הכפר סימיה אותו חוצה כביש 60 בקטע בין אשתמוע לבין עתניאל, חקלאי פעיל בחלקות ממזרח לכביש, הודיע למ. כי היום אמורים להגיע לבצע צו הריסה למבנה בשטח שלו, וביקש כי נהיה שם בין 8 ל-9 בבוקר כדי לתעד את ההריסה. היגענו, ופגשנו אדם המפתח את החלקות שלו באופן מקצועי: בור מים
גדול שבנה בשטח, שדות זרועים ומטופחים עם רשת טפטפות, פינת חי מודרנית ובה סייחה, עיזים עם פעמונים לצואריהן, ותרנגולות מזנים מרהיבים, שתילים של עצי סרק הממתינים לשתילה בגבולות החלקות, ומבנה חדש לחממה, תוכניות להתקנת תאורה לאורך דרך העפר המובילה אל החלקות הללו. ג'מאל הראה לנו את האישור הרשמי על בעלותו על האדמות הללו, כולל מפת השטח, שטרח להוציא במת"ק עציון, ולשלם עליו (תמונה מס' 1).
לפני כשנה באו עם צו עצירה לבניית בור המים הגדול שלו. הוא שלח את מסמכי הבעלות על האדמות שלו. לאחר כמה חודשים הודיעו לו שהוא יכול להמשיך את יציקת הבור אבל לא מעבר לזה (תמונה מס' 2, פתח הבור מלמעלה, מימין נראה גם צינור שמאפשר אגירת מי גשמים שזורמים במדרון).
פעם נכנסו שני מתנחלים לשטח שלו. הוא עצר אותם עד שבא הצבא ושחרר אותם. הוא חושב שהם אלה שהלשינו על המשך הפיתוח בשטח שלו, מבנה החממה שנראה כאן מימין (תמונה מס' 3):
ג'מאל הסיר את גג הפלסטיק מעל המבנה, נותר רק כיסוי ניילון, בתקווה שאולי זה יספק את הרשויות ולא יהרסו לו את כל המבנה.
הגיע גם ארכיאולוג (כנראה קמ"ט ארכיאולוגיה של המנהל האזרחי) בטענה שגם אם האדמות שלו על פי הקושאן המאושר שבידיו, הוא אינו רשאי לבנות עליהן כי המדובר באתר ארכיאולוגי. ג'מאל מודה כי יש עתיקות בסביבה, אבל דורש שיבואו עם מכשור מתאים לבירור מציאותן של עתיקות תחת אדמותיו, אם המכשור יאשר זאת הוא מוכן להזיז מה שנחוץ לפי זה, אבל כועס על הטענה הגורפת שאין לה שום הוכחות. הוא חושש כי בתנופת ההריסה החדשה, יהרסו גם את בור המים, שבבנייתו השקיע הרבה כסף. גם בהכשרת השדה לחקלאות השקיע הרבה בהבאת אדמה מתאימה למקום.
בינתים הגיש ג'מאל ערעור על צו ההריסה, בעזרת עורך דין פרטי מירושלים, דני כהן, בשיתוף ארגון מבית לחם.
פרחאן, המתגורר בחלק האחר של סימיה, ממערב לכביש 60, ואשר על אדמתו נבנה בית הספר שנהרס (בינתים בית הספר פועל מתוך מבנה קיים בכפר אז הוא יותר בטוח....), מגיע לביקור.
הזמן חולף והמאיימים בהריסה אינם מגיעים. כך נראה הכיבוש: זמנם של הכבושים לא חשוב כלל, בזבוז יום עבודה שכזה. גם זה סוג של התעללות נפשית. אנחנו נפרדים, ג'מאל יתקשר אם יקרה משהו.
ביציאה מדרך העפר, ר'אלב אחיו של ג'מאל מפעיל משתלת צמחי נוי לבית. גם הוא מספר על איומי הריסה, על נסיעה למת"ק בית אל כדי להסדיר את העניינים, על חודשים של המתנה לתשובה ללא תוחלת.
קפצנו לראות את המבנה של בית הכנסת של סמוע, כלומר מבנה עתיק אך לא חפור עדין, מימין למסגד משופץ בכספים של בלגיה. שלא בזמן קורונה מגיעים אליו מתנחלים בליווי צבאי: