במחסום עאנין: פרצות בגדר ושערים לא נעולים

יצאנו ב-6 בבוקר מיקנעם אך פקק ארוך בכביש 6 תימרן אותנו לוואדי ערה דרך צומת מגידו. עלינו לכיוון מי-עמי ומכיוון שעברנו בקרבת מחסום עאנין - קפצנו לביקור, למרות שהיום אינו פתוח למעבר. השעה היתה 7:30 בערך, הוא היה שומם לגמרי וכך התאפשר לנו להציץ בו מקרוב. במחסום עאנין - 4 שערים: 3 פתוחים לרווחה ואחד, זה הקרוב לדרך המערכת - נעול על שרשרת ובריח, בחזיתו מוטות מקובעים במנעולים ובסמוך אליו יש כבר שלוש פירצות בגדלים שונים שמפנות אליו אצבע משולשת. מעבר לפירצות - תלולית עפר מהווה מכשול למעבר כלי רכב.

ב-8:00 היינו במחסום טורה-שקד. נהג שהגיע מכיוון הגדה שאל למעשינו וסיפר על עצמו שהוא איש עסקים בעל מפעל תפירה וחלפן כספים. הוא הסכים לנסות לסייע לסטודנטית נכה מיאמון שאנחנו מנסות לתמוך בה מרחוק, ואמנם כבר בצהרים היא סיפרה לנו שהתקשר אליה והבטיח לעזור.

בדרכנו למחסום ברטעה-ריחן, עקפו אותנו בסערה שלושה רכבי משטרה. הם פנו לכיוון חריש ואנחנו בעקבותיהם. חשבנו שהם בדרך לפירצה אך הם המשיכו הלאה. מול הכפר לוקסור והפירצה המפורסמת לידו, הבחנו בשינויים מוזרים בשטח (בינתיים קראנו עליהם בדו"ח של חנה הלר). כלי רכב מעטים חנו פה ושם לצד הכביש לאחר שהמגרש עליו נהגו לחנות בסדר מופתי - כוסה בערימות עפר. אנשים רבים המשיכו להגיע מכיוון הפירצה. שמענו מפי הנהגים שמג"ב והמשטרה הצבאית עשו בלגן, סילקו אותם, השליכו רימוני עשן, אמרו לפועלים שילכו ברגל עד ברטעה והחרימו 18 רכבי הסעה שנמצאים עכשיו במחנה הסמוך למחסום ברטעה. אמרו שכדי לשחרר אותם צריך לשלם 1000 שקל לעורך-דין. נסענו למחנה לראות את כלי הרכב המוחרמים/מושבתים ולנסות לדבר עם מישהו על הגזילה הבוטה של רכושם ופרנסתם של בעלי המכוניות הללו. חייל צעיר אמר כמעט בצער שהמפקד לא יכול לבוא ואין עם מי לדבר. לא שהיו לנו אשליות.

בערך ב-9:00 עברנו במחסום ברטעה-ריחן. כחמש משאיות ו-8 מכוניות פרטיות בדרכן למיתקן הבידוק. שרוול הולכי הרגל ריק. במגרשי החנייה עדיין יש מקום. באיי התנועה השיחים גזומים. פה הכל נקי והמאבטחים משועממים.

נסענו רק עד הגשר שמתחתיו עובר הכביש לקפין במערב וזיבדה במזרח. למעשה השקיעו שם במחלף בין שני הכבישים (596 העליון ו-6115 התחתון) אך הוא חסום משני צדי הכביש הראשי. הדגניות כבר פורחות פה ללא מעצורים.