קלנדיה
בוקר רגוע בקלנדיה, הקיוסק נעלם כלא היה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:30, מאוחר יחסית בשל סגירה בלתי צפויה בכביש מספר 1, בדרכי לאסוף את חנה. בוקר נעים יחסית, וכבר החל להאיר השחר. כשהגענו היו תורים שחרגו במקצת מהסככה, אך כל פתיחה של הקרוסלות הם הצטמצמו לתוך הסככה. בהתחלה הכניסו מעט מאוד כל פעם, אך בהמשך הכניסו יותר והתורים הצטמצמו מאוד ולא חרגו מהסככה. כל 5 עמדות הבידוק פתוחות.
פגשנו את מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, אך הופתענו לראות שהקיוסק נעלם ואיננו. גם מוכר הבייגלה הופתע, ואמר שאתמול הוא עוד היה במקומו.
יצאנו החוצה וראינו את הדוכן הצהוב של הקיוסק עומד ריק ומיותם בשולי החניה. מאוחר יותר קראנו בדוח של חברותינו מיום קודם שהמוכר בקיוסק אמר להם שהודיעו לו שיצטרך להתפנות, כנראה בגלל הבינוי הצפוי להרחבת המחסום, אך לא אמרו מתי. מסתבר שמועד הפינוי היה קרוב ביותר... וכך נגדע מן הסתם מקור הפרנסה של משפחה אחת לפחות.
בפנים יחסית נקי, אך הספסלים הולכים ומתמעטים. מאלו שנותרו, עוד אחד כבר שבור ומוטל על צידו. לאור מצב התורים, נשים שהגיעו השתלבו בתור מהצד. גם חולים שהגיעו וניגשו להמתין ליד השער ההומניטרי, האנשים מהתור קראו להם ונתנו להם להשתלב בתור הרגיל בכניסה למכלאות.
בימים אחרים המצב היה קשה. חברנו ח' מספר שאתמול התורים קרסו והיו דחיפות. הוא נפגע בצלעותיו, מתקשה לנשום, חושש ששבר צלע אחת או יותר. האצנו בו שילך להיבדק, זו אמורה להיות תאונת עבודה. הוא ביקש מבעל הבית, אך כיצד יוכיח שהפגיעה היתה בדרך לעבודה ולא בבית? הוא מלין גם שיש אנשים שמדברים אליו לא יפה, בעבודתו במאפיה בשוק. מספר על מדריכת טיולים המביאה קבוצה לראות את התנור העתיק במאפיה. בעוד היא משוחחת עמו, עוברת אישה ונוזפת בה על שהיא מתרועעת עם ערבי! במקרה אחר העיר מישהו על כך שהוא נותן הוראות לעובד אחר במאפיה – מה פתאום שהעובד היהודי יקבל הוראות מערבי?! אבל אני עובד שם כבר יותר מ-30 שנה, והוא חדש – אומר לנו ח', בעלבונו. תמיד הוא אופטימי וחייכני, דובר עברית רהוטה, אך היום מצב רוחו ירוד. הוא כאוב פיסית ונפשית. מספר לנו שהוא שוקל להפסיק לצאת לעבודה בישראל. כאבנו את כאבו והתביישנו...
בסביבות 6 הגיעו 2 מאבטחים ואחריהם חייל המת"ק. בסיועם הוא פתח את השער ההומניטרי, מה שהקל עוד על התורים שהיו קצרים ממילא. בסביבות 6:30 עברנו היום דרך השער ההומניטרי, כדי לצלם את הפרגים שנראו פורחים מבעד לסורגים. המאבטח נזעק כשראה אותנו מצלמות, אך נרגע כשהבטחנו שצילמנו רק פרחים. הוא לא ידע לומר מה קרה לקיוסק שנעלם. המעבר היה מהיר והגענו למרכז העיר עוד לפני פקקי הבוקר.
