מת"ק עציון: בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה

צופות: 
שלומית  ש.    אורה  א.
22/01/2018
|
בוקר

10.30    כמו בשבוע שעבר גם היום האולם היה מלא. כ-80 גברים ונשים, שרובם באו לחדש או לקבל כרטיסים מגנטים, המתינו  בסבלנות. מדי פעם הוכנסו אחדים פנימה. באשנב היה חייל  אדיב שאמר שאין אינטרס לעכב אותם,  שהעיכוב נגרם  מפני   

ש”המדפסת לא בסדר” ומפני שאין מספיק  חיילים  לטפל  בממתינים.  הוא השתדל לעזור והודיע שמי  שבא לקבל רישיון מעבר או לפגישה עם המשטרה,  ייכנס מייד. האחרים נאלצו לחכות ונכנסו יותר לאט. כשעזבנו, נקרא להיכנס מספר 60 ובאולם נותרו עוד רבים. פגשנו אנשים שמספריהם  115  ו 116. ספק אם הם יצליחו להיכנס היום. 

פנתה אלינו פלסטינית בעלת דרכון אמריקאי, שהגיעה בטיסה לנתב"ג  אבל כשבקשה לצאת מהארץ מאותו  נמל תעופה סירבו לה והורו לה לנסוע לירדן ולטוס משם. היא הציגה אישור רפואי שהיא חולת לב ותתקשה להיטלטל בנסיעה לירדן , וביקשה שוב לאפשר לה לטוס מבן  גוריון , ושוב סרבו  לה. פנינו לחברתנו המטפלת בעניינים אלה ובהנחייתה הגשנו בקשה לבחון זאת שנית והבקשה התקבלה. האישה הורשתה לטוס מבן גוריון. 

פנו אלינו גברים מבוגרים וסיפרו שהם מנועי משטרה מפני שלפני שנים רבות, בניהם, שהיו אז קטינים, זרקו אבנים. מאז ההורים מנועי כניסה לישראל. ”בנים אכלו בוסר ושיניי אבות תקהינה”.

לפני שעזבנו,  אנשים  אחדים נגשו אלינו ואמרו שהם רוצים להביע הערכה על פועלנו.