קלנדיה. השער ההומניטרי נפתח באיחור ונסגר לפני שכל הנזקקים לו עברו
עוד בוקר קשה ביותר בקלנדיה, קריסת תורים וחדלות אישים מוחלטת של צוות המת"ק
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך וקריר, החורף כבר כאן. בבית הקפה הסמוך לחניה כולם יושבים בפנים והשולחנות העמוסים בד"כ בחוץ, ריקים היום. החניון החדש בתשלום פתוח, אך עדיין ריק בשעה זו.
בצד הפלסטיני התורים כבר משתרכים אל מחוץ לסככה. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל בסככה, עמדת הפלאפל בפאתי הסככה והקיוסק שחזר לפעול בדוכן בחוץ פועלים גם כן. רוב הזמן היו 5 עמדות הבידוק פתוחות, אך קצב הבידוק היה איטי והכניסו בכל פעם מעט מאוד אנשים. התורים הלכו והתארכו והתסכול של האנשים הלך וגבר...
קצת אחרי 6 כבר ממתינים רבים ליד השער ההומניטרי, אך אין זכר לחייל מהמת"ק. בינתיים התסכול בתור הרגיל גובר והתורים קורסים. ושוב אנו עדים למחזות הרגילים והמתסכלים כל כך של ערימת אדם בכניסה למכלאות, הספסלים מתמלאים אנשים שנסוגו לאחור, הסככה הומה ונוצר לחץ גדול על השער ההומניטרי: גם מי שאינם זכאים מנסים את מזלם.
באיחור אופייני הגיע צוות שלם מהמת"ק: קצין ועמו חייל וחיילת מתלמדים. הקצין ניגש לפתוח את השער מהצד הפנימי. בערך בשש וחצי הוכנסה נגלה ראשונה דרך השער ההומניטרי, אבל אז מתברר שלא פתחו את השער שמאפשר להם את הכניסה לעמדות הבידוק. הקצין נאלץ להפסיק להעביר אנשים וללכת לפתוח את השער (בד"כ חייל המת"ק או המאבטח פותחים אותו כאשר הם מגיעים למקום ובמקביל סוגרים את המעבר שממנו הגיעו). זה סימן את תחילת התפקוד הכושל של צוות המת"ק הבוקר, מצב שרק הלך והחמיר.
הקצין חוזר לפתוח את השער ההומניטרי, כאשר משום מה החייל והחיילת המתלמדים לא מתלווים אליו ולא ברור כיצד הם אמורים ללמוד את המלאכה. לאחר זמן קצר הקצין נעלם וכמובן שהמעבר דרך השער הופסק. הוא חוזר אחרי כמה דקות - שנראות כמו נצח לממתינים – בלוויית מאבטח. מסתבר שצוות (חמוש וממוגן כמובן) של קצין ושני חיילי מת"ק
אינו מספיק כדי להתמודד עם קהל ממתינים שרוצים לעבור דרך השער!!! קיווינו שבואו של המאבטח המנוסה יאפשר להם להתמודד עם המשימה המורכבת... אך אז מסתבר שהם לא פותחים את השער כי יש להם טענות כלפי הממתינים. לא יכולנו לשמוע מה היו הטענות – האם על כך שנדחפו ולא עמדו בתור מסודר, או אולי על כך שאנשים שאינם זכאים מנסים לעבור דרך השער ההומניטרי ולא מוותרים – לא ברור. התוצאה היתה שעוד כרבע שעה עמדו נשים, ילדים וחולים והמתינו לכך שהצוות יואיל בטובו לחדש את המעבר דרך השער ההומניטרי!
בינתיים המאבטח נתן הנחיות לחיילת באקווריום מתי לפתוח את השער, כך שיוכנסו יותר אנשים בכל פעם שפותחים את הקרוסלות. כשהשער ההומניטרי שוב נפתח לקח זמן רב עד שנגמר התור לפניו. בינתיים החלו להסתדר תורים לפני הכניסה למכלאות. בפתח המכלאה השמאלית, המועד לפורענות כי אינו תחום בצדו השמאלי, נעמד בחור חסון ושמר על התור. זה החזיק מעמד זמן מה, עד שהגיע תורו של הבחור לעבור ומעט אח"כ שוב היתה קריסה של התור.
לקראת 8 הגיע מוחמד, החולה מהבקעה. חיכתה לו הסעה בצד השני, אז לא היה צורך בשירותנו. אך הפעם לא נתנו לו לעבור דרך מחסום הרכב, כפי שהוא עובר בד"כ. ברגע הראשון לא זיהינו אותו. שערו וזקנו צמחו והוא נראה טוב. שמחנו לשמוע אח"כ מדפנה שגם תוצאות הבדיקות שלו טובות. הוא היה קרן האור שלנו בבוקר הנורא הזה... הצוות כבר עמד לסגור את השער ההומניטרי, אך כל הזמן הגיעו עוד ועוד אנשים. מוחמד היה מהאחרונים שעברו והשער נסגר. צוות המת"ק והמאבטח עזבו את המקום ונותרה רק החיילת באקווריום.
התורים עדיין היו ארוכים מאוד, אם כי היו עכשיו מסודרים. המשיכו להגיע נשים ומשפחות עם ילדים ותינוקות שכל פעם ניגשו לשער ההומניטרי בתקווה שיפתח. בשלב מסויים התקשרנו לחמ"ל וביקשנו שישלחו מישהו לפתוח את השער ההומניטרי כי יש הרבה ילדים ותינוקות. לשם שינוי קיבלנו תשובה אמיתית – ישתדלו, אך לא מבטיחים. חלק מהאנשים התייאשו והלכו לתור הרגיל, אך אחרים הוסיפו להגיע. לנשים עם תינוקות על הידיים נתנו להשתלב בכניסה למכלאה, אך אחרות נאלצו ללכת לסוף התור. אשה עם ילדה קטנה והרבה חבילות בקושי הצליחה לעמוד. בסופו של דבר הצליחה להשתלב בתור שבמכלאה בעזרת בחור שעזר לה עם הילדה והחבילות. בשלב מסויים ראינו שכן הגיעו לפתוח את השער ואיפשרו לנשים ומשפחות עם ילדים לעבור.
בינתיים פגשנו בסככה בחורה צעירה מחו"ל שפנתה אלינו. מסתבר שהיא סטודנטית שנמצאת בקשר עם חברתנו ענת. כרגע היא שוהה ברמאללה, אך יש לה כבר דרכון ישראלי. היא קצת חששה מהמעבר. הצענו לה להמתין מעט ואז להיכנס איתנו. רק לאחר 8:30 התורים התקצרו והצטרפנו אל התור הימני. בתור השמאלי עמדה קבוצה גדולה של נשים, חלקן עם ילדים. נראה היה שזו קבוצה מאורגנת שיוצאת לטיול.
אחרי שעברנו את שלב המכלאות, נותרה לנו עוד המתנה בעמדת הבידוק. על הקיר נתלו שלטים המסבירים מתי ואיך ניתן לעבור כדי להגיע לדואר ומשרד הפנים, שפתוחים כל יום בין 8 ל-16 (בעלי תעודות כחולות ומחזיקי היתרים יכולים לעבור החל מ-9 בכל המעברים, והחל מ-8 דרך עמדה 5; האחרים יכולים לעבור רק דרך עמדה 5, החל מ-9).
כאשר עברנו נוכחנו לדעת שיש שני קצינים מהמת"ק שהגיעו כנראה כדי לפתוח שוב את השער ההומניטרי, אבל לא נראה שהם אכן פותחים כעת. עד כמה שהצלחנו לראות שני קצינים (הסג"מ מהבוקר ועוד סגן) בעיקר עמדו ולא עשו יותר מדי כדי להקל על המצב. אכן חזינו היום במופע יוצא דופן של חדלות אישים מוחלטת מצד צוות המת"ק...
כאשר הגיע סוף סוף תורנו בעמדת הבידוק המעבר היה ללא בעיות, לא לנו ולא לסטודנטית שאיתנו. הפלסטינית המבוגרת שעברה לפנינו נאלצה להסיר את הרעלה בפני החייל שהיה בעמדה, לא עוצרים את המעבר כדי לקרוא לחיילת כשיש עומס רב כל כך. עד שאנחנו ומי שאחרינו עבר (רק אז פותחים את הקרוסלה המאפשרת לעבור ליציאה) היא ארגנה מחדש את הכיסוי כך ששוב רק עיניה נראו.
בסופו של דבר הגענו לצד הישראלי בסביבות 9:30!