קלנדיה. בעלי היתרים עוברים בזריזות. רחבת המחסום מוזנחת. שירותים מזוהמים. לכלוך ואשפה ומצוקת חניה.
חזרנו לקלנדיה לאחר היעדרות של למעלה מחודש. אנחנו מגיעות כעת בשעות מאוחרות יותר, כי גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר, לאור המעבר המהיר במחסום החדש. כמו כן איננו מגיעות כל שבוע. באזור שלפני המחסום נמשכות העבודות על הדרכים והמדרכות. קיווינו שיושלמו אך נראה שיש עוד הרבה עבודה, גם צמוד למחסום בצד הישראלי וגם בדרכים המובילות אליו. בקטע הדרך שהיה תמיד חשוך בשעות הבוקר המוקדמות (יש פנסים, אך הם אינם פועלים כבר שנים) נראה שלא ממש טיפלו, כך שהתקווה שכאשר הבקרים שוב יהיו חשוכים יהיה כאן אור כנראה לא תתממש. הנסיעה שם בבקרים החשוכים היתה תמיד מפחידה, אין מדרכות ואנשים הולכים בצד הדרך מבלי שניתן להבחין בהם. נזכיר שמדובר באזור באחריות עיריית ירושלים.
הגענו למחסום עצמו מעט אחרי 6. בדרך ראינו רבים מחכים להסעות. בקיוסק שליד החניה יושבים רבים בחצר שבחוץ, ומעבר לכביש ממול יושבים על מדרגת האבן הצמודה לחומה.
בככר שלפני המחסום שרשראות של מנורות מאירות את אורן האחרון לפני עלות היום, כנראה נתלו שם לכבוד חג הקורבן שחל בשבוע שעבר. גם בצד הפלסטיני יש תאורה על הכניסה למחסום.
פגשנו את ידידנו המורה, שמספר שכעת המעבר תקין. הוא מקדים היום לעבור שכן בית הספר בהכנות אחרונות לפתיחת שנת הלימודים שתהיה בשבת. אבו רמזי, מוכר הבייגלה, במקומו הרגיל לפני הכניסה, סמוך לספסל. בסמוך לכניסה לסככה אין הפעם בודקה של הקיוסק, הוא נמצא ליד החניה, סמוך לכניסה למתחם המחסום מכיוון א-רם. המתקן הנוסף שלו, שנמצא בכניסה למתחם המחסום מכיוון קלנדיה, סגור. כנראה שבבוקר לא משתלם להם לפתוח שם, כי המגיעים מכיוון זה כבר מצטיידים בקפה בדוכנים שבקלנדיה עצמה.
מאחר והבוקר קריר ניגשנו לקיוסק כדי לקנות כוס תה. כשהתקרבנו ראינו שהוא עבר אל מעבר לכביש. המוכר סיפר לנו שהיתה להם שריפה בבודקה עקב קצר חשמלי ואחריה עברו לכאן. במקום שבו עמד קודם הקיוסק יש כעת משתלה קטנה, שהיתה עדיין סגורה.
המחסום החדש פתוח כבר חצי שנה. אנשים מדווחים בד"כ שהמצב בבקרים השתפר לאין שיעור עבור בעלי ההיתרים. (בל נשכח שמשטר ההיתרים הדרקוני בעינו עומד. גם מי שיש לו היתר היום יכול להפוך למנוע כניסה מחר...). לבעלי ההיתרים המעבר זריז ואין עוד צורך לצאת מהבית זמן רב מראש, כי לא יודעים למה לצפות במחסום. לא עוד מראות של דוחק וקריסת תורים שהיינו רגילים לראות במחסום הישן. המעבר זרם חלק בכל הזמן שהיינו במקום (כשעה), למרות שהגיעו הרבה אנשים. כל שלוש הכניסות למחסום דרך הסלאלומים היו רוב הזמן פתוחות, ולא היו עיכובים. בשלב מסויים יצאו שני שוטרים (אולי שוטר ומאבטח) עשו סיבוב בחוץ וחזרו פנימה. הם מצויידים בכרטיס הפותח עבורם את הדלת שבצד הכניסה דרך הסלאלום ומאפשר להם לעבור ללא שימוש בקרוסלות.
עכשיו כשהושג השיפור בכניסה לישראל בבקרים לבעלי ההיתרים, האם לא הגיע העת לטפל בסביבת המחסום? נזכיר שלאחר 8 נפתחים כאן משרדים הנותנים שירותים לקהל – דואר, מת"ק
, משרד הפנים. מגיעים לכאן אנשים מכל הסביבה, וגם אנשים ממקומות מרוחקים יותר שעוברים (בהיתר, כמובן) לביקורים בירושלים מאוחר יותר.
בכל אזור הרחבה שלפני המחסום אין מקום לשבת. מי שמקדים להגיע וצריך להמתין לפתיחת המשרדים או לשעה בה יוכל לעבור לירושלים לפי ההיתר שלו, צריך להמתין בעמידה או ללכת לשבת על הספסלים הישנים והרעועים שבסככה של המחסום הישן, שאינו פעיל. בשעות הבוקר, לאחר עלות השמש, היא מציפה את כל הרחבה שמתחת לסככת המחסום החדש. נגד זה כנראה אין מה לעשות, זה תלוי בזווית קרני השמש. כשאנחנו מגיעות לעתים להחתמות מאוחר יותר, האזור מוצל. בכל אזור המחסום החדש אין פח אשפה. הוצבו שם שני דליי פלסטיק גדולים, כנראה ע"י הפלסטינים, והם עולים על גדותיהם. כאשר זה המצב, האם אפשר לבוא בטענות לאנשים שהם משליכים אשפה על הארץ?
בצד ימין של המחסום החדש (על העמוד הכחול משמאל בתמונה) יש שלט חדש "שירותים" ומימין לו ביתן שירותים קטן. הביתן אינו חדש, אלה הם השירותים שהיו קיימים כבר במחסום הישן. בפתח שמימין עוברים אל הסככה של המחסום הישן ומשם נכנסים אל ביתן השירותים. החידוש מאז המעבר למחסום החדש הוא בכך שבד"כ דלתות השירותים פתוחות, בעוד שבתקופה בה פעל המחסום הישן הן היו בד"כ סגורות. מהצינורות שבאחורי הביתן יש נזילה, הבחנו בה כבר בביקורנו הקודם לפני למעלה מחודש, ודבר לא התשנה.
הכניסה לביתן השירותים היא דרך שתי דלתות כחולות – אחת לגברים ואחת לנשים. מעבר לכל דלת אזור כניסה עם כיור ושני תאי שירותים. זה שיש כיור לא אומר שיש ברז, או מים זורמים...
השירותים עצמם הם שירותי "בול-פגיעה" מטונפים. שמנו נפשנו בכפנו ובדקנו – יש בהם מים זורמים. ניתן להוריד את המים, אך המצב הוא כל כך קטסטרופלי שההדחה לא משנה דבר... על נייר טואלט אין מה לדבר בכלל. בכל ארבעת התאים האסלות מלאות בצואה, חלקן גם מרוחות בצואה ובאחד התאים בשירותי הגברים יש גם צואה מרוחה על הקיר. אין מה להרחיב את הדיבור על הריחות. האמנם לא ניתן לספק ולתחזק שירותים במצב סביר לשימוש הקהל??? מזל שבחוץ, בסככה של המחסום הישן, יש עדיין ברזיה אחת עם מים זורמים ויכולנו לשטוף ידיים. ברחנו משם כשהריחות רודפים אחרינו.
בחוץ תנועת העוברים נמשכת. ממשיכים להגיע אנשים. לפני למעלה משנתיים, כחצי שנה לפני שהתחילו העבודות על המחסום החדש, סגרו את כל האזור ששימש כחניה ציבורית לפני המחסום. חלק מהזמן מרבית השטח היה תחום בגדרות פח. אחרי כשנה השלימו חלק מהעבודות, סללו כביש כניסה מכיוון א-רם ופתחו אותו. הכניסה חסומה במחסום. בתחילה כאשר התאפשרה הגישה דרך כביש זה המחסום היה פתוח. מאז שהופעל המחסום החדש נסגר מחסום הכניסה לכביש הגישה החדש, ורק תחבורה ציבורית יכולה להיכנס. מרבית השטח ששימש חניה בעבר נותר לא מפותח ולא נגיש למכוניות. התוצאה היא שגם כעת, כאמור אנחנו חצי שנה לאחר פתיחת המחסום החדש, נמשך הצמצום באפשרויות החניה לציבור, ואין בכלל חניה ציבורית שאינה בתשלום. לא ברור מדוע לא להשקיע עוד מעט כסף ומאמץ בסלילת השטח, סימונו ופתיחתו מחדש כחניה ציבורית.
בסביבות 7:10 עברנו בחזרה לכיוון ירושלים. כל שלוש הכניסות היו פתוחות. עברנו באחת הכניסות. כאמור הכניסה מובילה לסלאלום שבקצהו קרוסלה שפתוחה בד"כ. לאחר שעוברים את הקרוסלות שבקצה הסלאלומים יש מול כל אחת מהן 2 קרוסלות שמובילות אל אזור בידוק התיקים במכונות שיקוף ומגנומטרים, שלאחרי כל אחד מהם יש עוד קרוסלה. מכניסים כל פעם כ-5 אנשים לבדיקת החפצים במכונת שיקוף ומעבר במגנומטר. אחרי שכל מי שנכנס נבדק פותחים את הקרוסלה השניה, ליציאה אל עמדות בידוק ההיתרים (שרובן כיום אלקטרוניות). האנשים עוברים ואז מכניסים עוד אנשים לבידוק. המכונות מופעלות ע"י חיילים שיושבים באקווריומים מבטון מזויין. בכל אקווריום יושבים 4 חיילים שמפעילים 2 מכונות שיקוף, אחת מכל צד. כלומר יש 3 אקווריומים ו-6 עמדות כאלה.
שתי עמדות מול הקרוסלה שמימין היו סגורות. במרכז היו תורים לפני הקרוסלות. עברנו לצד שמאל, שם היתה רק קרוסלה אחת מתפקדת. אבל אחרי רגע פתחו גם את השניה, הלכנו לשם ועברנו. אחרי בידוק התיקים יש בידוק היתרים. מרבית הפלסטינים עוברים כיום דרך עמדות הבידוק האלקטרוניות ולא מתעכבים. אנחנו ניגשות לעמדה מאויישת ומציגות את תעודת הזהות הישראלית. בשעות הבוקר אין בד"כ עיכובים. (כאשר אנחנו באות בשעות מאוחרות יותר, קורה שהחיילים בעמדה לא מבינים מה אנחנו עושות שם, אך בד"כ מגיע במהרה שוטר או מאבטח שמכיר אותנו ומאפשר לעבור). בסה"כ, למרות שלא כל עמדות בידוק התיקים פעלו והיו שם קצת תורים, המעבר היה תוך פחות מחמש דקות.
בחזרה לצד הישראלי, זה שאין ספק שהוא באחריות עיריית ירושלים. אנחנו יודעות שמדי פעם מגיעים לשם מנקי רחובות מטעם העירייה. כרגע עבודות הבינוי ופיתוח הכבישים מקשות עוד יותר על ניקוי האזור. עם זאת יש מקומות שאותם לא מנקים אף פעם. כמו למשל איזור החניה הציבורית, כפי שניתן לראות בתמונות. האם כשיושלמו העבודות על הכבישים והכיכרות ייעשה כאן ניקוי יסודי? לעיריית ירושלים הפתרונים...