קלנדיה - תורים ארוכים ב 6 בבוקר נעלמו כעבור חצי שעה
שבנו למשמרת בוקר בקלנדיה. עבור חנה זה לאחר הפסקה של כחצי שנה, בתחילה בגלל גל האומיקרון בו נמנענו מלצאת למשמרות, ואח"כ בגלל בעיות בריאות אישיות. אנחנו ממשיכות לחנות בצד הפלסטיני, כי בשל העבודות בצד הישראלי אין מקום לחנות שם. הגענו בסביבות רבע לשש. פגשנו את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה, עומד עם נכדו ליד הכניסה למתחם המחסום. פניו נראו נפולות משהו והוא בישר לנו את הבשורה המרה על מות אשתו. 10 ימים היתה מאושפזת באלמוקסד, ביה"ח במזרח ירושלים, ואז טלפנו אליו להודיע על מותה. לכך מצטרף גם חשבון של כמה אלפי שקלים שהוא חייב כעת לבית החולים. הבענו את תנחומינו ונשארנו לצידו עוד קצת. כצפוי מצב רוחו ירוד והוא אומר שאין לו כוח וחשק כבר לעבוד, אך חייבים להתפרנס. בנסיבות האלה טוב שבתו וילדיה גרים אצלו ויטפלו בו. הקיוסק היה עדיין סגור, אך דוכן המזון פעיל במרץ ומטגנים שם על הבוקר פלאפל וצ'יפס.
בסביבות השעה 6 ניגשנו אל מתחם המחסום וגילינו שיש תורים ארוכים ביותר וקצב ההתקדמות איטי מאוד. אחרי זמן קצר אחד התורים קרס. ברגע שפתחו את הקרוסלה שבקצה הסלאלום אנשים החלו לדחוף ולצעוק, וצעירים קפצו מעל הגדרות כדי להתקדם בתור. פילסנו דרך מהמקום בו עמדנו בתחתית המדרגות בין האנשים הממתינים בשני התורים האחרים כדי לצלם. המראות הזכירו לנו מראות וקולות שכבר שכחנו, מימי המחסום הישן. עד שהתקרבנו כבר עיקר הבלגן נרגע. ניתן לראות בסרטון את סוף המהומה, ולשמוע בחור שאומר לחבריו "חוקוק אלאנסאן ביסוורו" (=[אנשי] זכויות האדם מצלמים). הם מעודדים אותנו לצלם ולדווח על המתרחש.
ניתן לראות את התורים הארוכים משתרכים כבר מחוץ לסככה. צילמנו גם סרטונים שמראים את המצב (ישלחו בנפרד). למרבה המזל הקריסה של התור המזרחי בכניסה לסלאלום לא השפיעה על 2 התורים האחרים, וגם באותו תור מעט אחרי הכניסה לסלאלום הסדר נשמר. כך שמהר מאוד הכל חזר לקדמותו. כלומר תורים ארוכים השתרכו ואנשים התלוננו שכך זה כל הזמן בתקופה האחרונה. נראה שהסיבה היא מחסור בחיילים שיתפעלו את עמדות בידוק החפצים. החלטנו שנחכה לפחות עד 7, בתקווה שעד אז יסתיימו התורים.
אבל למרבה ההפתעה בסביבות שש וחצי פתאום החלו כל שלושת התורים להתקדם ותוך זמן קצר נגמרו התורים. ככל הנראה בשש וחצי מגיעה משמרת הבוקר ומאיישים יותר עמדות. לשמחתנו בסביבות 6:40 הכל נגמר בחוץ. מן הסתם יש המתנה בפנים, בתוך המבנה, לפני עמדות בידוק החפצים המאויישות בידי חיילים.
חיכינו עד 6:50 כדי לוודא שהתורים לא שבים ומצטברים ואז עברנו. בפנים היו חמש מתוך שש עמדות פתוחות והתורים התקדמו במהירות. חנה התחדשה בקוצב לב, כך שאסור לה לעבור במגנומטר. זה נתן לנו הזדמנות לראות כיצד נוהגים במקרה כזה. החיילת הסבירה שהן יקראו למאבטח שיבוא להעביר אותה שלא דרך המגנומטר. המתנו בצד והפלסטינים המשיכו לעבור בינתיים ללא עיכובים. לאחר זמן קצר אכן הגיע מאבטח. חנה הציגה לו את המסמכים הנדרשים והוא ניתק את המגנומטר והעביר אותה דרך העמדה שלא היתה פעילה. בינתיים שמע ממנה מי אנחנו ומה אנחנו עושות כאן... אני עברתי במקביל עם החפצים בעמדה הסמוכה דרך המגנומטר ושיקוף החפצים. נפגשנו מעבר לקרוסלות, ועברנו ללא עיכובים את עמדת בידוק התעודות. בסה"כ, למרות ההמתנה למאבטח, לקח לנו פחות מרבע שעה לעבור מקצה לקצה.
עלינו על גשר הולכי הרגל כדי לבחון את המצב העבודות.
במבט לדרום ראינו את העבודות על השיקוע. במבט מערבה רואים את חניון האוטובוסים החדש שנבנה וכבר מתפקד. תחנות האוטובוסים הפעילות הוזזו מעט צפונה.
ירדנו מהגשר ועברנו חזרה לצד הפלסטיני כדי לחזור אל הרכב. הקיוסק בינתיים נפתח. נסענו דרך חיזמה. בפעם הקודמת מחסום ג'בע היה מאוייש והכביש מאוד משובש, כך שלא באמת ניתן היה לעבור בשני נתיבים. מרבית המכוניות (וגם אנחנו) נמנעו מלבחור בנתיב הימני וכולן האטו מאוד בעת המעבר. הפעם המחסום לא היה מאוייש וקטע הכביש נסלל מחדש, כך שלא היה כל עיכוב. גם הדרך למעבר חיזמה היתה פתוחה וללא פקקים, לשמחתנו הרבה.