קלנדיה
רוגז ויאוש
מחסום קלנדיה איננו בנוי ולא מצויד דיו כדי שרת את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה, לבית הספר, לבתי חולים, וכו', וכו', ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי
כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30 אבל התורים כבר הגיעו לשורה השלישית של המכוניות בחניון וההתקדמות הייתה איטית במיוחד (וכך נשאר המצב עד אחרי 6:00).
בשעה 5:58 קצין מת"ק
הגיע, פתח את השער ההומניטרי, והמשיך לפתחו בסדירות עד השעה 7:00, לערך, כאשר הוא הלך והשער נשאר יתום. גם אנשי המשטרה והמאבטחים במקום לא טרחו לומר לממתינים אם יחזור לפתוח אותו או לא, ואחר-כך גם הם עזבו. השוטרת שנשארה ישבה ב"אקווריום" ולא התייחסה לדבר.
בשעה 6:18, כתוצאה מאיש אחד או יותר שניסו "לקפוץ את התור" ולהכנס למכלאה השמאלית בפער ליד כניסתו, משמעת התורים קרסה, עם כל התופעות הידועות, והבלגן, צעקות, דחיפות וכו' שלטו במשך שלושת-רבעי שעה בערך. שנים מתוך שלושת התורים נוצרו מחדש רק אחרי השעה 7:00, ואז הגיעו שוב לשורה השניה של מכוניות בחניון
היה הרבה רוגז מהול בייאוש הבוקר ושניהם הופנו גם אלינו. איש אחד אמר לנו שבעוד ארבע שנים יתגברו עלינו ויחסלו אותנו (היהודים), כך כתוב בבשורה איזשהי. לא נעים לשמוע כאלה דברים כשמסתכלים ישר לעיניים שלנו ויודעים מי אנחנו ולמה אנו נמצאות במקום.
מוכר הקפה אמר לנו שביקר אצלו איש מת"ק ומסר לו שיצטרך להעביר את הקיוסק שלו עוד מעט בגין התחלת השיפוצים במחסום. אבל הוא לא ידע לצטט תאריך.
בשעה 7:25 הצטרפנו לקצה אחד התורים בחניון ולקח לנו 45 דקות להגיע ליציאה מן המחסום. כזכור, קצין מת"ק אמר לנו לפני מספר שבועות שבזמן שייפוצים בקלנדיה, המצב יחמיר לפני שישתפר. קשה לדמיין איך אפשר להיות גרוע מן המצב הנוכחי.