חמרה - ליווי רועים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
אורלי (ליווי רועים), רחל א' (מדווחת)
21/01/2022
|
בוקר

יצאנו מוקדם, הגענו בדרך הארוכה ליעד שלנו, הפזורה שליד שיבלי ליד מחסום חמרה, משפחת אבו אלכרש. הדרך קשה ובוצית אבל נסבלת. הגענו בזמן ארוחת בוקר והוזמנו להתכבד. פיתות שנאפו הבוקר על ידי האשה הראשונה והיא מספרת על כך בגאווה ומכירה לנו את האשה השניה, ותה חם. קשה להגיע עד עליהם ולכן השארנו את המכונית אצל משפחה אחרת והגענו אליהם ברגל. המקום בנוי במורדות העליות של ההרים וצופה על נוף מדהים. הירוק החדש בעמק מסרטט את האזורים שישראל אוהבת לקרוא להם אדמות מדינה. שם נבנה מאחז לפני יותר משנה, שבעליו משה שרביט ואשתו. לפי שנאמר לי האדמה הירוקה מושכרת על ידי הכובש לפלסטיני שמעבד אותה. בהיותינו רועות את הצאן ומשקיפות מגבוה על כל היופי, הכפר שיבלי מונח לרגלינו עם מסגד בעל כיפת זהב ומינרט גבוה, שדות והרים ובהמשך מזרחה המושב הישראלי (מתנחלי) חמרה. במהלך הבוקר אנחנו שומעות עבודת קדוח ובניה במאחז ומדווחות למי שצריך.

המשפחה הגיעה למקום דור שניים אחורה מסמוע שבאזור חברון. אב המשפחה למד בכיתה אחת עם יוסרי, חבר שלנו מלוחמים לשלום. הוא סיפר שבגיל בית הספר היה נוסע לסמוע ללמודים וחוזר לבקעה בחופשות. זה נשמע כמו השיחות האלה מהפלמ"ח או מהקיבוץ. מאיפה אתה? אתה מכיר את? בטח... וככה נהיינו ידידים. יש לו שתי נשים. אחת חובקת עשרה ילדים והשניה שלושה. מועין הוא הבן הגדול שרועה את הצאן לטובת אביו. ולו אישה ושלושה ילדים. הבנות הנשואות עברו למגורי הבעלים. והבת הגדולה שנשארה לומדת תואר שני פסיכולוגיה בא-נג'ח ורואה עתידה בתחום.

אחרי כל ההיכרות הזאת יצאנו למרעה. ירדנו, עלינו, התיישרנו ושוב ירדנו ועלינו. וישבנו. הצאן לא מפסיק לאכול לעולם. לא משנה מה. פרחים לבנים קטנים בקעו מהקרקע הרטובה. הנוף  היה מקסים.. מועין לא מחזיק כלבים לעזרתו ולכן עושה בעצמו את כל האיסוף של העדר. תוך קריאות וצפצופים בשפה שמובנת לכולם חוץ מלנו. הוא מגיע במהירות שיא ממקום למקום כאילו יש לו כנפיים. לא הצלחנו להבין איך הוא לרגע היה כאן ועכשיו הוא בצד השני של ההר . בנוסף לנו היה במקום העדר של קרוב משפחה שגר לא רחוק. שני ילדים על חמורים רעו אותם והם השתדלו לא להתערבב. התכבדו מהפירות ואזני ההמן שהבאנו.

במהלך הבוקר התחילה להגיע אינפורמציה מבורין והעברנו את הקשב שלנו לשם..

בסביבות 2 בצהרים חזרנו מהמרעה, כאשר מועין והעדר נשארו עד שעה 4 לפי מצוות האב. בעונה זו של השנה המרעה נמשך לאורך שעות ארוכות. מזג האויר טוב והמזון בשפע.

בהמשך, נסענו למכחול למלא את האסמים שם . בדרכנו היינו מוקסמות לראות משפחות שלמות נהנות משעות אחר הצהרים של יום שישי בפיקניק בטבע. לא היה נעים לצלם אבל זה נראה מחזה שלא מתאים לסיפור שאנו חיוֹת בתוכו. הם היו לבושים יפה. עפיפונים התעופפו בשמים והיה נראה שהם מבסוטים מאד.

במכחול גם פגשנו משפחה גדולה שהתעניינה בנו, וספרו שהם מבלים ומבקרים חברים. ומי אתן?

בשעת ערב שלח לי מועין סרטונים מהמרעה של היום, מהביקור של המתנחלים מהמאחז שלמטה (שרביט) בהם נראים מתנחל ומתנחלת ושני כלבים מסתובבים צמוד לעדר שלהם. כנראה לא היה מפגש אלים ביניהם.