קלנדיה, מחסום הומניטרי לא הומניטרי...

צופות: 
עילית ג. (חברת מחסום וואטש בעבר המבקרת בארץ), חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
20/12/2017
|
בוקר

בוקר עמוס בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:25 לערך, חנינו בחניה והתקדמנו רגלית למחסום. כשהגענו לצד הפלסטיני כבר היו תורים ארוכים, אך הסדר נשמר. כרגיל בזמן האחרון בשעה זו רק 4 עמדות בידוק עבדו. העמדה החמישית נפתחת מאוחר יותר, אחרי 6. התורים התקדמו לאיטם ואיפשרו לנשים להשתלב בתור בכניסה למכלאות. מוכר הבייגלה והנער מוכר העוגות כבר כאן, וגם הקיוסק פתוח. יחידים וקבוצות מתפללים בסככה ואח"כ מצטרפים לתור. חברנו ח' מספר שאתמול היו מחסומים בדרכו חזרה הביתה, לאזור בידו. בודקים שהחוזרים הינם בעלי היתרים. כתוצאה מכך גם הדרך הביתה מתארכת... המחסומים כמובן לא יעילים. הוא מספר שאמר זאת לחיילים - הרי אנחנו יודעים עוד כשאנחנו בעבודה שיש היום מחסום, אז מי שאין לו היתר לא יעבור מפה.

השעה 6 הגיעה וכבר המתינו אנשים ליד השער ההומניטרי, שטרם נפתח. חילופי משמרות באקווריום הביאו לכך שהחייל שהגיע פתח את הקרוסלות לעתים רחוקות יותר וגם אז לא את כל השלוש, וזה גרם לאי שקט מצד הממתינים וצעקות אל החייל שיפתח. המצב השתפר רק כשהגיעה השוטרת. היא ניגשה ופתחה והנחתה את החייל לגבי הפתיחה. נראה גם שדיברה עם מי שדיברה בקשר ואולי עקב כך נפתחה העמדה החמישית. רק ב-6:25 לערך נפתח השער ההומניטרי, אחרי שהגיעו חייל מהמת"ק ומאבטח.

בזמן ההמתנה דיברנו עם שניים שאנו מכירות ממשמרות קודמות. הם מורים ולכן זכאים לעבור בשער ההומניטרי. אבל ההמתנה לפתיחה, שמתאחרת פעמים רבות, מעיקה. הם מעוניינים שיותר להם לעבור במחסום הרכב עם ההסעה של הרופאים או בתחבורה הציבורית, שבה רשאים לעבור בעלי תעודות כחולות החיים מעבר לחומת ההפרדה. הם מציעים שיסמנו את האישורים שלהם באופן שיאפשר לבודקים לזהות בקלות שהם רשאים לעבור. בקשתם הועברה לחנה בר"ג, שתבדוק אם ניתן לעשות משהו. בינתיים סיפרו לנו על בתי הספר שהם מלמדים בהם. ממחר יוצאים לחופשת חג המולד וסוף השנה.

יצאנו החוצה כדי לראות אם יש התקדמות בעבודות הבינוי (אין, לפחות לא נראה לעין) ולהראות לעילית איך נראה המקום היום. בדרכנו חזרה ראינו שאין כבר תור מחוץ לסככה. לרגע שמחנו, אך כשהתקדמנו פנימה הבנו שהתורים קרסו. זה קרה בשלב מאוחר יחסית של הבוקר, ולכן לא לקח כ"כ הרבה זמן עד ששוב היו תורים מסודרים. בינתיים בכל פעם שנפתחו הקרוסלות חודשו הדחיפות והצעקות. המאבטח שוחח עם אנשים בתור, אך לא יכולנו לשמוע במה מדובר.

קצת אחרי 7:30 התורים התקצרו והצטרפנו לאחד מהם. בינתיים נסגר גם השער ההומניטרי והחייל המאבטח והשוטרת עזבו את המקום. לקח לנו כ-25 דקות לעבור. בשל חופשת החנוכה אצלנו לא היו פקקים בדרך חזרה למרכז העיר.