דרום הר חברון, חברון

צופות: 
אריאלה סלונים ומיכל צדיק (מדווחת)
20/12/2016
|
בוקר

התחלנו בנסיעה למשטרת באר שבע בתקווה לקבל בגדים של שב"ח ששוחרר. האחראי לא היה בעבודה באותו יום. דברתי אתו בטלפון וסיכמנו שמחר יבדוק אם ישנם וייתן תשובה. לצערי ,למחרת התבשרנו שהבגדים הושמדו כי חלפו שמונה חודשים ללא דורש. במשטרה יש לציין כולם היו אדיבים ומנומסים והשוטר הנ"ל גם הסכים איתי שצריך לקחת את החפצים יחד עם האסירים לביהמ"ש ושם להשיב למשתחררים.

"את צודקת" הוא אמר, "אבל יחידת נחשון לא מרשה לקחת חפצים אישיים."

אני מציעה שננסה ליצור קשר אם מי שקובעים ולהציע להם לנהוג קצת מחשבה ואנושיות, ולקחת את כל המטלטלים הדלים של הנוסעים לעציון בקופסא נפרדת ולחלק למשוחררים את שלהם. לא נראה לי כבד ומסובך גם להחזיר את השאר עם העצירים המוחזרים לכלא. זה פשוט מלכוד השחרור הזה ללא תעודות מזהות, טלפונים, כסף וכל השאר. למה הם תלויים בטוב ליבנו כדי לקבל את המעט שמגיע להם? צריך שיהיה גבול לאטימות הלב וחוסר האכפתיות.

אחר כך נסענו לחברון שהייתה קרה מאד, אפורה וריקה. אזור השוהדא, עיר רפאים. הצנחנים בכל פינה, משמר הגבול גם.

 בכביש 60 הכל פתוח למעט הכניסה לדיר ראזח שעדיין חסומה.

נ', ידידנו, הגר שם התקשר וביקש את עזרתנו. האם נוכל לעזור ולתאם פגישה בין נציגיהם לנציגי המנהל וצה"ל. אולי אפשר כבר לפתוח את החסימה הזאת, כי הם עושים סיבובים גדולים כדי בסה"כ לצאת לכפרים שכנים או לחברון. הסבל גדול והפגיעה בשגרת החיים מתישה.

עניתי שאבדוק מה ניתן לעשות אבל לא מבטיחה כלום.

משגע אותי שהם תלויים כל כך בחסדים בדברים שמגיעים להם ככל בני האדם. 

אשמח לקבל רעיונות לטיפול בבעיות הללו.