דיר איסתיא - ההיתרים שהתקבלו מהמת"ק המחוזי הם רק לשלושה ימי מסיק, למרות שלמעשה נדרשים 5 ימים כדי לסיים את העבודה.

ביקור בדיר איסתיא, ואדי כנא

דיר איסתיא: דיברנו עם ס', ראש מועצת הכפר.

זהו כפר של כ-4,000 איש במחוז סלפית. כ-10,000 אנשים נוספים, הרואים את עצמם קשורים לדיר איסתיא, גרים מחוץ לכפר - ברמאללה, בשכם ובערים אחרות בארץ וברחבי העולם. הודות לתרומות של מס’ תושבים נעדרים, הכפר הצליח להוסיף כיתות ולשפר את חייהם בדרכים אחרות. הכפר נראה די נעים ומסודר.

מסיק זיתים: השנה היו פחות בעיות. הבעיה העיקרית השפיעה על חקלאים שיש להם מגרשים ליד ההתנחלות רבבה. ובמיוחד לאלה שלמעשה בתחום התנחלות חוות יאיר; מעט מאוד מבין החקלאים הללו מקבלים היתרים לגישה לחלקות שלהם. יתר על כן, ביומיים הראשונים החיילים בכלל לא הגיעו - ובזבזו את זמנם של החקלאים. מאוחר יותר, הם החזירו להם את שני הימים האבודים; אך עד כה לא ענו על בקשת החקלאים ליומיים נוספים כדי להשלים את עבודתם. למרות שמס’ אנשים עזרו להם, החקלאים לא הצליחו לקטוף את כל הזיתים שלהם. וזה הפסד כלכלי משמועותי.

הילדים לא יכלו לעזור, מכיוון שהיו בבית הספר, אבל כמה תיירים נשארו עשרה ימים בכפר וסייעו להם, כמו גם מתנדבים ישראלים בשבתות. ס' אומר שהוא שכר עובדים כדי לעזור לו. למרבה המזל, במשך כל השנה לא היו בעיות עם המתנחלים.

מים: הם מקבלים את המים שלהם מחברת מקורות, ואין בעיות. החברה תיקנה את הלחץ כך שעכשיו אין בעיה.  אבל הצינורות הנושאים מים לבתי הכפר הם די ישנים. הכפר מקווה כי אלה המתגוררים בחו"ל ישלחו כספים כדי שהם יוכלו להחליף את הצינורות האלה. המארח שלנו אמר גם כי מישהו מטעם השר יבוא לדבר איתו על תוכנית לחידוש הזה.

תעסוקה: שיעור האבטלה בכפר הוא כ-5%. אלה שקיבלו היתרים לעבודה בישראל מסתדרים וחיים היטב. אחרים עובדים עבור הרשות הפלסטינית בבנקים ובבתי ספר (50%). אחרים מצאו עבודה באזור התעשייה של ברקן. מספר קטן של גברים עוסקים בחקלאות בוואדי כנא (ראה להלן), ולחלק מהמשפחות ניתן סיוע מקרובי משפחה המתגוררים בחו"ל. מבין הנשים שעובדות, כמחציתן מורות; אחרות עובדות בשירותי הרפואה כאחיות וכסייעות.

שירותי רפואה: במרפאת הכפר יש אחות בכל יום, אבל רופא משפחה מגיע רק 3 פעמים בשבוע. 3 רופאי שיניים עובדים באופן פרטי. כדי להתייעץ עם מומחים, אנשים צריכים לנסוע לסלפית או לשכם. יש בית חולים בכל אחת מהערים הללו, אבל הטיפול הוא פרטי ויקר. העובדים בישראל ובפלסטין מקבלים ביטוח בהתאמה מביטוח לאומי ומהביטוח הפלסטיני. אלה שאין להם ביטוח צריכים לשלם עבור ביקור אצל מומחים.

השכלה: יש 4 בתי ספר – אחד, מיסודי עד לבית ספר תיכון לבנים, ואחד לבנות; ובית ספר שלישי מיסודי ועד לתיכון, שהוא גם לבנים וגם לבנות. בתוך בית הספר הזה, ברמת התיכון, יש תיכון תעשייתי נפרד. ס' אומר שלדיר איסתיא יש גישה שונה כלפי בנות הלומדות לימודים תעשייתיים או מקצועיים. "הן תוכלנה להמשיך

ללמוד באוניברסיטה, אבל גם לעבוד ולתמוך בעצמן". מוסטפא מסביר כי זה כדי להבטיח כי אם הן הופכות לאלמנות או לגרושות, נשים אלה תהינה עצמאיות כלכלית. הכפר אינו חסר כיתות לימוד. אם כבר, יש יותר מדי. אנשים שעובדים בחו"ל תרמו כסף כדי לשדרג את בתי הספר ולבנות כיתות חדשות. למעשה, כל בתי הספר נבנו תודות לתרומות שלהם. ויש גם מעבדת מחשבים בכל בית ספר.

ס' גאה לומר שדיר איסתיא ידוע ככפר של למדנים. סטודנטים רבים ממשיכים ללימודי השכלה גבוהה בשכם וגם באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה. ראש  אוניברסיטת אל-נג'אח בשכם הוא מדיר איסתיא, כמו גם מנהל האוניברסיטה האמריקנית בג'נין. ס' גם הוסיף בגאווה ש-300 בעלי תואר דוקטור מדיר איסתיא עובדים כעת בכל רחבי העולם. 

ואדי קאנה: לא הייתה לנו פגישה בכפר אחר, ולכן הציע מוסטפא לקחת אותנו לאיזורים מעניינים של הכפר. תחילה הלכנו לחלק העתיק ביותר של הכפר שנבנה בתקופה העות'מנית. עברנו דרך הסמטאות הצרות וראינו כמה בניינים מעניינים,  שרבים מהם היו ריקים. הסימנים מציינים כי USAID מימנה את שחזור האזור, אך עבודה זו לא הושלמה.

לאחר הליכה דרך החלק העתיק של דיר איסתיא, נסענו למעיין טבעי הנובע מן הסלע, שנמצא בואדי כנא. לא היה קל ללכת אל המעיין: היינו צריכים לעקוב אחר שבילי סלעי ולצעוד מעל גבים קטנים. עזרנו אחת לשניה לעבור באפיק הנחל הראשי כדי לעקוב אחר הדרך. המקום מקסים.

מוסטפא אמר לנו שכל האזור היפיפה הזה היה פעם מלא מים החל מעונת האביב. הכפריים מדיר איסתיא היו באים לכאן כדי לשאוב מים לביתם. החקלאים טיפחו את עצי הפרי שלהם - לימון, תאנה ואחרים, ובגלל שהאזור רחוק מהכפר, בילו לילות בבתיהם הקטנים שם. אבל עכשיו מתנחלים על הגבעות שמסביב לאזור הפורה הזה לא מאפשרים לחקלאים לבלות את הלילה, ומאלצים אותם לרכוב מדי יום על החמורים שלהם בדרך  העלובה. שנית, כבר אין לכם מספיק מים, ועצי הפרי שלהם סובלים.

כשנסענו מוואדי כנא ראינו את מתקן הצנרת הגדול של מקורות, ששואב את רוב המים עבור היישובים הישראליים באזור.