קלנדיה

צופות: 
אורית דקל, עפרה טנא, נילי פישר, מיכל וינר (מדווחת)
20/10/2017
|
בוקר

עם הגיענו בשעה 09:10, הגיע התור כמעט עד הספסלים. המקום היה מלוכלך והפחים מלאים על גדותיהם. רק שלושה מעברים פנימיים היו פתוחים והתור כמעט ולא התקדם. לאחר כעשר דקות חלה תזוזה בתור ומספר גדול של אנשים נכנסו פנימה. ואולם בתוך מספר דקות התארך התור שוב עד הספסלים.

 מימין היה תור נפרד לנשים, בהן  קבוצת נשים שהגיעה מרמאללה. בתשע וחצי חלה תזוזה ותור הנשים התקצר בחצי. החיילת במת"ק שאליה פנינו בעניין העומס הסבירה שמתקיים במקום תרגיל ושעם סיומו בתוך מספר דקות יפתח מעבר נוסף. ברבע לעשר אכן נפתח מעבר נוסף ושני התורים התקצרו, אבל נוצר עומס במעברים הפנימיים.

גבר צעיר, שליווה אישה כבת חמישים שהתקשתה מאוד בהליכה ונשאה שני תיקים כבדים, פנה אלינו וביקש את עזרתנו. קראנו לחייל שיפתח את השער ההומניטרי. רק לאחר דקות ארוכות הוא יצא מתוך הבוטקה. בתשובה לבקשתנו שיפתח את השער אמר החייל: "אם היא באה לכאן ברגל היא יכולה לעבור בשער הרגיל". היא חזרה לתור הרגיל  למרבה המזל בתוך כרבע שעה סיים החייל את משמרתו והוחלף בחיל חביב יותר שביקש מהאישה לחכות ליד השער ההומניטירי עד שיקרא לשוטר שיפתח את השער. במשך כל הזמן האישה בכתה מכאבים ונאלצה לשבת על החבילות שלה. הסברנו לחייל שהשוטר צריך לקחת את האישה ולעזור לה לעבור. ב-10:15 הגיע השוטר ופתח את השער לאישה ולזקן עיוור שהגיע באותו הזמן.  כאשר עזבנו את המקום התורים התקצרו אבל עדיין התקדמו באיטיות.

 

 

 

האישה שנשלחה לתור הרגיל יושבת כואבת
צילום: 
עפרה טנא