דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), תרקומיא
אנחנו ממשיכות להעדיף את הכניסה לאזור ממחסום מיתר על פני תרקומיא, בעיקר מאותה הסיבה שציינו בעבר (היחס היותר "מסביר פנים" אלינו).
בצומת דורא-אל פאוואר הרבה חיילים ורכבי צבא.
כנ"ל בצמתים הבאים - בואכה הכניסה הדרומית לחברון.
בחברון אין הרבה אנשים בחוץ, ודאי גם בגלל החום. ילדים בחופשה וזה מורגש מעט. הם מביטים עלינו בתמיהה כלשהיא.
אצל עבד נמצא גם בנו ונכדתו, מארחים תייר הולנדי עם מדריך מקומי.
עבד משחזר את הופעתו בטלביזיה מהשבוע שעבר, וחוזר להתרגש מהפלסטינית שהרגיזה אותו כשהתעטפה בדגל ישראל ונראתה לו מוותרת על זהותה. הוא, כידוע, שוחר שלום ותיק וחושב שאנחנו אחים ויכולים וצריכים לחיות יחד בטוב.
בהמשך הסיור - מדכא לראות את כל המחסומים החדשים שהולכים ונבנים בקצב ברחבי השכונות השונות: קפישה, חסם השוטר, תל רומיידה בכניסה וגם למעלה ליד בית משפחת הייכל - כולם מבני בטון כבדים עם נוכחות מבהילה, כולם כנראה כוללים מגנומטרים ("יצור" מאד ראוי לשמצה בימים אלה...). קשה לתאר איך ייראו החיים כאן בין המחסומים שמוצבים במרחקים קצרים זה מזה.. ואיזה "ביטחון" זה יביא??
שני החיילים בבודקה בתל רומיידה מהססים לאפשר לנו כניסה לכיוון בית הקברות, שמים לב לתגים שלנו ומנסים להבין מי אנחנו. התפתחה שיחה על תפקידם במקום הזה.. אולי נזרק להם חומר למחשבה..