קלנדיה
מגהינום לגן עדן בשבוע ימים
כבר בכניסה למחסום בשעה 5:30 ראינו מרחוק שאין תור בפרוזדור הצר בחוץ שמוביל לסככה. וכשנכנסו פנימה ראינו רק תורים קצרים שהתקדמו בקצב סביר עד מהיר במשך כל המשמרת.
כשנכנסנו פגשנו את חנה בר"ג מתדרכת קבוצה של צעירים אמריקאים מארגון "אם לא עכשיו" וקצת שוחחנו גם אתם במשך המשמרת.
שמנו לב לשלטים המודעים על "יום חנינה" כביכול, היום, בו יכול כל מי שהוא מאזור קלנדיה שיש כתם שחור ליד שמו מהעבר לבוא למת"ק ולבקש למחוק אותו כדי שיוכל לבקש היתר כניסה לישראל. אחרי שתרגמו לנו את השלט, התפלאנו שלא באו המוני אנשים דווקא היום (אולם, אולי הגיעו אחרי השעה 8:00 כאשר המת"ק נפתח). מצד שני, יכול להיות שמשך השנים, ודווקא בזמן האחרון, אנשים נהיו ספקנים וחששים שזו מן תחבולה למשוך אותם למת"ק לסיבות נפשעות, חלילה.
השער ההומניטרי נפתח ע"י מאבטח בשעה 5:55 (!!) והופעל כהלכה במשך כל המשמרת. יותר מאוחר הגיע קצין מת"ק
ושוחח במה שנראה מרחוק כשיחות נעימות עם האנשים המחכים באחת המכלאות ואחר-כך גם עם גברים צעירים ליד השער ההומניטרי (שהם אינם רשאים לעבור דרכו).
הבוקר כולו היה כל כך שונה מהמצב בשבועות המחרידים האחרונים במחסום זה שכמעט היה אפשר לחשוב שעשו לנו מופע היום. אבל לא נהיה צינייות. וגם בלי לקחת קרדיט לשינוי, ראוי לציין שכתבנו מספר דוחות מאוד חריפים וגם דאגנו להעלות בפייסבוק ובטוויטר את הצילומים המדהימים מקלנדיה של ברוס שאפר, כך מותר לקוות שמאמצינו, גם בנוכחותנו במחסום וגם בפרסום המצב הקשה, לא היו לגמרי לשווא. ימים יגידו.
שמחנו לראות בחצר לצד שמאל מתחנת הבידוק את הסימנים הראשונים של בניה, ז"א הרחבת המחסום בתחנות בידוק נוספות (בעבר אמרו לנו שיהיו עוד חמש תחנות).
בשעה 6:50, כאשר הקרוסלות בקצה המכלאות היו פתוחות לכל מגיע, עברנו לבידוק ויצאנו את המחסום תוך פחות מעשר דקות.