מעבר אייל

המחסום נפתח בארבע וכבר דקות ספורות לאחר מכן מתחילים לצאת ראשוני  האנשים.   עד סביבות ארבע וארבעים יש לערך תואם בין מספר הנכנסים למספר היוצאים די בזריזות מן הצד האחר של מתקן הבדיקה. אחרי שעה זו יש הצטופפות אדירה בצד הנכנסים, והיציאה בהחלט משתהה הרבה יותר.

לקח לאדם בין 15-18 דקות מהרגע שנכנס לחצר הקטנה שמעבר לקרוסלות ועד שיצא אל השביל המוביל החוצה, לשטח ההתקבצות והאיסוף של האנשים למקומות עבודתם. המתקן המפותל שניסו להציב שם הוזח, ובמקומו יש שביל מגודר גבוה  שנוטה רק מטרים ספורים מאוד לפני הקרוסלות המובילות אל החצר הקטנה שממנה אנשים פוסעים ישירות אל  תוך מתקן הבדיקה .   מאז 4.40 לערך לקח לאדם בערך 7 דקות להתקדם במסלול הזה מפינתו הרחוקה אל החצר הקטנה (ולפני פינה זו של ראשית המסלול המוביל ישירות  יש עוד כ 15-20 מטרים של המסלול המוביל מהשטח שבו נכנסים אל המסלול בצד ”הפלסטיני”).  בעת הלחץ הגדול החצר הקטנה היתה כולה גדושה וצפופה באנשים.

הנשים מגיעות אל קרוסלות הכניסה במרחב שהוא רק להן, אבל בחצר הקטנה הן מעורבות עם הגברים. מרביתן נראות מבוגרות.
השומר בראש מגדל השמירה לא התיר לנו להתקרב מאוד אל השביל וחצר הכניסה למתקן הבדיקות.
משיחות עם אנשים למדנו:
-האוטובוסים האוספים את האנשים  פועלים רק בין 4-6 בבוקר.  בשל התקנות הצבאיות המחייבות כניסה רק דרך שני ”מחסומי הפועלים” אנשים מגיעים למחסום זה גם ממקומות רחוקים יותר כמו עזון-עתמה.
-אכן יש מעסיקים ישראלים שהינם רק ” קבלנים על הנייר”,  כיוון שהם גובים סכום חודשי מן האנשים המבקשים לעבוד בישראל ברשיון, ומספקים להם את הרשיון (לא את העבודה עצמה).
-התלונות לגבי הבדיקה הן על האילוץ להסיר חלק מן הבגדים, ואכן אפשר לראות אנשים רבים כשהם בתהליך לבישת בגד עליון וחוגרת החגורה תוך כדי שהם ממהרים בשביל היציאה מן הבדיקות כדי לנסוע אל מקומות עבודתם.