קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן
19/08/2018
|
אחה"צ

תנועה דחוסה עד בלתי אפשרית של רכבים ועשרות רוכלים מציעים את מרכולתם הישנה והחדשה העידו על תכונת ערב חג הקורבן.

הגדיל מכולם לעשות באסל שהביא למכירה את עדר הכבשים כולו,

חג הקורבן
חג הקורבן
צילום: 
תמר פליישמן

כבשים שכל אחת פדיון חייו של ישמעאל שאביו אברהם לקח אותו, את בנו (לא את יחידו), להעלותו לעולה.

אולי עדיף הרעיון של "זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי  זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה], וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם" על פני שחיטה וטבח?

כשמחסום ארז סגור בלי סיבה, "מדובר במהלך סמלי בעיקרו" (תשובת דו"צ ליניב קובוביץ), אי אפשר שלא לשאול סמלי מול מי? - סמלי נגד מי? -  מה יש עוד לישראל להוכיח חוץ מלנצח בתחרות הפאלית ששלה גדול יותר?

הסגירה הנ"ל חלה על יוצאים מהרצועה. לשוב הביתה למי ששוחררו מאשפוז בגדה אפשרו.

מה שמעיד על מדיניות של כמה שיותר לכלוא ולחנוק ולהגביל.

בין החולים שעשו את דרכם הביתה הייתה רהף (rahaf) בת השש, היא לא שומעת אותך, אמר אביה כששאלתי את הילדה החייכנית לשמה. רהף המשיכה לחייך והראתה לי את הצלקת שמאחורי תנוך אוזנה הימנית, צלקת מהניתוח שעברה בבי"ח בבית-לחם בניסיון להשיב לה ולו חלק מיכולת השמיעה.

 רהף לא נולדה חרשת, היא איבדה את השמיעה כתוצאה מהפגזות הישראליות סמוך לביתם שברפיח.

לעבור את המחסום בשעה של לא עומס כשרק מסלול אחד פתוח ואחרי זמן בתור אין תזוזה, עשר דקות אין תזוזה, ואין תזוזה הופך לתיזוז אל מסלול אחר, כי זה שעמדנו בו נסגר ואחר הופך להיות היחיד שפועל, והכניסה אל אזור הבידוק נעשית בשיטת השילוש הקדוש, ת'לתי ת'לתי, והתור מתארך וזמן ההמתנה גם הוא, ושקט, ורק כשצעיר אחד שהגיע לקצה גבול הסבלנות צעק: חייל!... חייל!, היסה אותו אדם מבוגר בטענה שאותם, את החיילים אסור להרגיז, כי אם הם יכעסו ואז בכלל לא יתנו לעבור.

דוחק וצפיפות ואין תזוזה בכניסה למחסום
דוחק וצפיפות ואין תזוזה בכניסה למחסום
צילום: 
תמר פליישמן