חווארה

חווארה - תמצית הדברים

בחודש האחרון, מדי ערב אין מים זורמים בחווארה וב-5 כפרים סמוכים במשך כ- 9 שעות. עובד ״מקורות״ עבר לגור בהתנחלות סמוכה, ומוצא לו תעסוקה חדשה: משועמם כנראה בערבים, הוא יוצא מביתו לסגור את השיבר (הברז הראשי) בחווארה, ושב בבוקר ע״מ לפתוח אותו. ומה עם הצורך לבשל? לשמור על הגיינה? לשתות מים אחרי צום של 14 שעות? האם צרכים בסיסיים אלה כלל חשובים?

ביום שישי שעבר, לפני כניסת השבת ע״י תפילה וקידוש, כ-30 מתנחלים לא מוזמנים מופיעים אחרי הצהריים במחול ובשירה במשך כשעתיים (מ-3 עד 5) בכיכר הראשי בחווארה. הם מלווים ע’’י הצבא ומשטרת הגבולות. בנוסף, לפני מספר שבועות וללא לווי, אימהות צעירות מאיתמר, חלקן בהריון, מופיעות עם תנוקותיהן ומסתובבות בשקט במשך כשעתיים. האם המתנחלים, במקום להתפלל, מבלים את שעות הלילה בהמצאת (ותכנון) שעשועים שכאלה?

חווארה. התנחלויות קרובות: יששכר ואיתמר.

הצקת מתנחלים. לאחר ששמענו בתקשורת על אירוע בו מתנחלים היו מעורבים באירוע של יידוי אבנים ע״י פלסטינים, (יום ו’ ,17.06), באנו לשמוע מקרוב.  אספנו את הנתונים (עדויות) מידיי שני אנשים: (1) בעל חנות ירקות (2) עובד בבלדיה.

לאור צום הרמדאן, חנויות של אוכל מוכן—- כגון דוכן פלפל, קונדיטוריות ומסעדות-— היו סגורים. כמו-כן, הרחוב הראשי, לרוב הומה אדם ותנועה רבה היה די שקט. משום שנשים מבשלות ארוחות ערב חגיגית, החנויות היו פתוחות. נכנסנו לאחת החנויות ושוחחנו עם בעל החנות, אשר תחילה ענה בעברית אך כששמע את נדים, עבר לערבית. שאלנו האם הסחורה מגיעה מהארץ, משום שבקרטונים היו כתוביות בעברית. הוא ענה שהיות ואצלם אין בתי חרושת לקרטונים, הוא קונה אותם בארץ, ואף מוכר אחדים. הסחורה עצמה הוא קונה ישירות בכפרים שם מגדלים אותה.

 האירוע התרחש ביום ו ‘ שעבר, אחרי הצהריים. לדבריו, קבוצה של כ-10 מכוניות הגיעה עם כ-20-30 מתנחלים, בליווי רכבי משטרת הגבולות, ומספר ג’יפים צבאיים. (כפי ששמענו אחר-כך בבלדיה, ג’יפ צבאי אחד או שניים נמצאים באופן קבע באזור). כל הרכבים האלה סתמו את הרחוב הראשי ומנעו תנועה חפשית. מן המכוניות יצאו כ-30 מתנחלים (רק גברים), לא מוזמנים, אשר רקדו ושרו משעה 3 ועד 5 אחר הצהריים, כנראה על מנת ל’’שעשע’’ את שכניהם הפלסטינים. אבל הפלסטינים כלל לא נהנו מההופעה החינמית הזאת. בחכמה גדולה לא הגיבו ולא התקרבו למבקרים הלא מוזמנים.

אם המתנחלים באו, כפי שטענו, בתגובה לידויי אבנים, הרי שמזמן לא היה יידוי אבנים בחווארה—כך סברו גם הירקן וגם העובד בבלדיה. בכל מקרה, אחרי שעתיים, כשכבר אפסו כוחותיהם (או אולי נמאס להם)—כולם עזבו- גם המתנחלים במכוניותיהם וגם הפמליה המלווה ששמרה עליהם.

המתנחלים האלה כנרא בחרו להופיע דווקה "ברמדןא", אך יש לציין שזה לא היה הביקור הראשון מסוג כזה. לפני זמן מה, אירע דבר מיוחד במינו. אז הופיעה בכביש מאיתמר, קבוצת מתנחלות בהריון עם עגלות תינוקות. תצוגת תנוקות שקטה זו נמשכה כשעתיים.

נוכחות הצבא. "ג’יפ צבאי אחד או שניים, מסביר העובד בבלדיה, שעוברים ברחוב הראשי מידי פעם—-זה לא חדש: זה קיים מזמן". החדש הוא, שמאז שעבודת התקון הממושכת ברחוב הראשי (שהפכה אותו לדו- מסלולי) הסתיימה, הג’יפים מופיעים לעיתים יותר קרובות. נאמר לתושבים שזה עונש קולקטיבי עבור ידויי אבנים. ושוב המארח שלנו מציין, זו טענה לא נכונה מצד המתנחלים והצבא גם יחד. הוא מדגיש: ‘’איש לא זורק אבנים פה — הרי החיילים הוכיחו זאת בעצמם. לא מזמן, באה קבוצת חיילים והם עלו לגגות של כ-10 בניינים ונשארו שם במשך כשבועיים (עד לפני יומיים) בתצפית על המתרחש למטה, ברחוב״. המארח שלנו מסכם בהגיון מסויים: ״אם החיילים לא ראו זריקת אבנים, הרי שזה מוכיח שהדבר לא מתרחש.״

אבל אתמול בכל זואת העמידו גדר ברחוב הראשי.

הגבלות בנסיעה. ביום ה’ בערב סגרו את כל היציאות מחווארה—דהיינו, מסביר נדים, ברחובות הפנימיים. כך שכדי להגיע לחווארה עכשיו נאלצים לנסוע דרך חודלה בכביש לעוורתה: זה מאריך את הנסיעה ב- 20-30 דקות. תופעה זו נמשכת עד עצם היום הזה.

סופר לעליה על מקרה של עכוב שיכול היה להיות בעל השלכות רציניות. זה התרחש כאשר איש נדיב מאחד הכפרים באזור הסיע שכנה צעירה ובנה בן ה-9, אשר נפצע בתאונה, לבית החולים בנבלוס. אבל בצומת תפוח הכביש היה (שוב) סגור לתנועה ע’’ידי הצבא. למרות שהם הסבירו את דחיפות המקרה לחיילים, לא איפשרו למכונית לעבור (הכביש נפתח כעבור שעתיים). הנהג הסתובב ולקח אותם חזרה לקליניקה מקומית. שם הילד קיבל טיפול ראשוני. למחרת הגיעו סוף סוף לבית החולים. הספור נגמר בטוב- הילד החלים כבר.

קיצוצים בהספקת המים. סבב חדש— בחודש האחרון ומדי יום, אין לתושבים מים זורמים בערב במשך כ- 9 שעות. האם הבאר מתייבש מדי לילה? ברור שמדובר במעשה אנוש, סדור שכזה, בין מתנחל כנראה משועמם, לבין ״מקורות״. מתברר שעובד ״מקורות״ עבר לגור בהתנחלות באזור—(יששכר? איתמר?)—ומצא לעצמו דרך מעניינת כיצד להעביר את הזמן בלילה. מדי ערב הוא יוצא מביתו, יורד עד השיבר (הברז הראשי) של "מקורות" שבחווארה וסוגר אותו. ברז זה מספק מים גם לחווארה וגם לעוד 5 כפרים שכנים. בבוקר הוא חוזר ופותח את הברז מחדש.

הקורא מכיר היטב את הצרכים הבסיסיים של כולנו למים בשעות הערב: ממים לבישול, קיום היגיינה, כביסה ביד או במכונה, מקלחות ואמבטיות לילדים ולמבוגרים, ואפילו—שתיה. ובמיוחד ברמדאן, לאחר יום צום בן 14 שעות בחום הקשה הקיצי הזה. ועל נשכח: זה חוזר על עצמו מדי יום במשך חודש ימים.

        אבל אולי אנשי ״מקורות״ והמתנחל המשועמם הזה לא צריכים מים בכלל בערב—לא בשביל הגנים הפורחים שלהם, ולא בשביל המכונות שלהם (מכונת כביסה ומכונת כלים) שצורכות הרבה מים,לרחוץ ידיים— או אפילו סתם לשתות.

לקריאה נוספת:

Baroud, Ramzy (Dr.)."How Israel Uses Water as a Weapon of War." R

trieved Counter Punch. 24.06 2016. (http://www.counterpunch.org/2016/06/24/how-israel-uses-water-as-a-weapon-of-war/)

Hass, Amira. "Stolen Water." Retrieved Ha'aretz, Jun 22, 2016. (http://www.haaretz.com/opinion/.premium-1.726350  L)

Malone, Andrew R.  "Water Now: the Impact of Israel's Security Fence on Palestinian Water Rights and Agriculture in the West Bank." Retrieved HeinOnline Citation: 36 Case W. Res. J. Int'l L. 639 2004.

Peled, Roni, Adv. & Mahmoud Abu Arisha, Adv., Letter to Gen. Joab Mordechai, DCO, 21.06.16, "מחסור חמור במים בכפרים פלסטינים בצפון הגדה המערבית".  (acri.org.il) 

Stein, Jeffrey D. "Waging Waterfare: Israel, Palestinians, and the Need for a New Hydro-logic to Govern Water Rights under Occupation." Retrieved HeinOnline Citation: 44 N.Y.U. J. Int'l L. & Pol. 165 2011-2012.