מעבר דורא-אל פוואר, דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים
בחודש רמדאן, ימי ראשון 5, 12 ו-19 במאי, יצאנו כרגיל בימי ראשון. לטוב ולרע החוויה הייתה כמעט זהה בכל אחד מה משמרות. במחסום מיתר דוחק קשה, כמו בכל יום א', למרות שאמורים להיות פחות עובדים לרגל הצום. אולי בגלל שאנשים היו עוד יותר עייפים מהרגיל עקב השכמה מוקדמת וחוסר יכולת לשתות ו...מעל הכל...לעשן!
בכל משמרת ראינו פחות שב"חים
מהרגיל, הפירצה בגדר כנראה נחסמה. בשתי משמרות: 12 ו-19 במאי ראינו צבא (ולא רק משטרה) ליד הגדר ובמשמרת 19.05 ניידת של משמר הגבול ליד הכניסה למחסום, כדי לתפוס את אלה שהצליחו להצטנן. כביש 60 פעיל דווקא, הרבה מכוניות ישראליות כי היהודים לא בצום וחוגגים אירועים שנוחים שלהם. בכביש 60 כל המחסומים פעילים בבקרים: עבדה סגור רוב הזמן וגם השביל העוקף הפנימי חסום (אך לא ראינו את אנוואר האיש הנכה שדווחנו עליו לפני חודש והוא לא עונה לטלפון.) אל פוואר, צומת הכבשים, בית חגי ובני נעים: חיילים ומחסומים. כביש 317 די שומם. קצת תנועה של מתנחלים אך כמעט אין פלסטיני נראה שם. חזרה לכביש 60: בנייה פעילה באשתמוע: שני בולדוזרים חופרים ומכינים מעל הישוב. בשמע, הבנייה מתקדמת מאוד ועוד מעט תסתיים. בחזרה למחסום מיתר: אפילו בשעות המקודמות של הצהריים פועלים חוזרים הביתה - אולי בגלל הצום, אולי כי אין עבודה? האוטובוסים של משפחות האסירים ממתינים בסבלנות בצד הישראלי. לא נכנסנו לאף כפר בתקופת הדווח כי פשוט לא רוצים שנטריד אותם: קשה לצום בחום הכבד ואנשים תופסים מחסה בצל ומנמנמים. השקט הוא אשליה מסוכנת ומה שהולך מתחת לפני השטח, מי ישורנו!