מחסום טייבה רומנה: במקום חורים בגדר קיבלנו חומות

הפתעה חיכתה לנו במחסום ברטעה, אליה הגענו בשעת הדוחק הקבועה. לא היו תורים, שום צפיפות. האם הקדמת הפתיחה  בחצי שעה – לארבע בבוקר, כפי שחזרו ודרשו הפלסטינים  (ושלטונות המחסום התמהמהו לבצע) אכן הוכיחה את  עצמה? ימים יגידו. עכשיו רמדאן ולא הכל מתנהל כרגיל.

במחסום חקלאי 154 טייבה רומנה (למרגלות אום אל פחם ממזרח) לא היינו הרבה מאוד זמן. איחרנו, אנשים שכבר יצאו סימנו לנו שנחזור על פעמינו. בכל זאת ירדנו וחטפנו פצצה בעיניים ובלב. נטע כמעט נזקקה להנשמה. את הנוף היפה לכיוון ג'נין כולל שני הכפרים הקרובים טייבה ורומנה, ואת השמש בשעה זו, הסתירה חומת בטון עצומה ואימתנית, ענקית. במקום שער הגדר שנגרר ביד עכשיו יש שער מתכת חשמלי, סגור ומסוגר הרמטית. זה טוב ככה, אמר תושב טייבה שלקחנו טרמפ. לְמה הוא מתכוון?

במחסום חקלאי עאנין 214 ניכרות הכנות לקבל את פני החומה שתגיע לכאן בקרוב. שופל, משאית, פועלים. המעבר התנהל ללא עיכובים ככל שיכולנו לראות. חיילת שניגשה לשמוע מי אנחנו: שלום? אף פעם לא יהיה שלום.

במחסום טורה שקד כרגיל בקושי מישהו זז שם. החומה מגיעה עד כאן וכפי הנראה תמשיך ותרד דרומה.

בהתנחלות שקד (בה גרים ישראלים שחיפשו בית צמוד קרקע בזול) הכל מגניב.. הכל ירוק, כל הבתים חנוקים מאחורי חומות. ניסינו להתגזען: מי האנשים שקוראים למקום הזה בית? האם יש ביניהם קוראי הארץ? האם מרתיע אותם שהם גרים על אדמה גנובה? האם הם nממש אוהבים את ביתם?

בוקר טוב אום אל פחם היפהפייה