פסאיל, בקעת הירדן - "אין לי זמן לבכיות שלך," צעק החייל על האב כשהוא חותך את השמיכה של התינוקת

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
בומה ענבר, צביה שפירא ונורית פופר (מדווחות ומצלמת)
19/01/2019
|
בוקר
The infant

פסאיל בקעת הירדן

סיפר לנו האב: "אין לי זמן לבכיות שלך," צעק החייל על האב כשהוא חותך את השמיכה של התינוקת

צבא הכיבוש הרס את קורת הגג של משפחה עם 5 ילדים קטנים.
צינורות, לוחות פח מקומטים וכמה לוחות עץ שבורים היו עד יום חמישי בבוקר בית מגורים של משפחה. כוח צבאי עם 10 כלי רכב (לדברי אב המשפחה) הגיעו ביום חמישי בבוקר והרסו את קורת הגג העלובה של בני המשפחה: זוג הורים וחמישה ילדים, הגדול בן 11 והקטנה בת 4 חודשים. ללא קורת גג לראשם ובעיצומה של הסערה החורפית, נחשפו לגשם ולרוח הקרה.
ע' התקשר לצביה ובקול נואש תיאר את האסון שנפל עליו.

את ע' אנחנו מכירות כבר למעלה משלוש שנים, מאז ההרס הראשון שעשו כוחות הצבא בפסאיל ווסטה. זהו אזור טרשי בין פסאיל תחתה (התחתונה) לפסאיל פוקה (העליונה). משפחות הבדווים שחיות שם הגיעו לשם לאחר שגורשו פעמיים. לראשונה ב-48', אז עברו  לירדן ולאחר 67' נאלצו שוב לארוז את חפציהם ולנדוד .

משפחתו של ע' במקור מערד. לאחר הגירוש ב-48' בעודם נודדים ומחפשים מקום מתאים לנטות את אוהליהם, הגיעו בני המשפחה למדבר הריק, היכן שהיום ממוקמת התנחלות מעלה אדומים.  המשפחה נאלצה לעזוב פעם נוספת כאשר גורשה משם  לאחר 67'. ואז התיישבו בפסאיל.

לפני חצי שנה כשביקרנו אותם, ע' סיפר בגאווה ובשמחה כי התחיל לעבוד בחקלאות בהתנחלות תומר הסמוכה לפסאיל (80 ₪ ליום עבודה), ובזכות העבודה הוסיף עוד קרוואן ליד האוהל. באוהל ישנים ובקרוואן מבשלים ומאחסנים את הבגדים והשמיכות. לפני 4 חודשים ביקרנו אותו אחרי שאשתו (ת' היפהפיה) עברה ניתוח קיסרי וסבלה מאוד מכאבים, הבאנו אז בגדים ושמיכות לתינוקת.

כשטילפן לצביה ביום חמישי בבוקר אמר לה "הכול חרבנה, הכול הרוס." הוא נשמע מיואש לגמרי. ואכן כשבאנו בשבת בבוקר וראינו את ערימות הציוד הרוס, רטוב ומקולקל לא ידענו את נפשנו. ע' סיפר שכשהחייל התחיל לחתוך את השמיכה של התינוקת הוא התחנן שישאיר אותה שלמה בשביל התינוקת בעוד הגשם יורד, אך החייל דחף אותו הצידה וצעק עליו שאין לו זמן לבכיות שלו.

יצאנו בשבת בבוקר לפסאיל יחד עם ידידנו בומה ענבר. כאשר בומה שמע שהמשפחה נותרה ללא גג התגייס מיד לעזור ולארגן קניה והובלה של ציוד חיוני למשפחה.

כשהגענו , כל המשפחה היתה בחוץ כולל התינוקת שישנה בסלקל שהוצב בתווך בין חפצי הבית שקובצו במקום אחד,  ובין ערימת הגרוטאות שהיתה פעם בית. הבגדים שנרטבו בגשם היו תלויים על חבל ליבוש.

Buma Inbar and the family's children with the destroyed home in the background

בעודנו מדברים עם המשפחה, הגיע החבר של בומה עם ציוד חיוני שקנה בשכם. הציוד כלל אוהל גדול, מזרונים, שמיכות ועוד. התפעלנו מהיעילות, המהירות, וההתגייסות לעזור הן מצד בומה והן מצד חברו הפלסטיני. כעת נותרה לע' עבודה רבה להקים מחדש מבנה שישמש אותם כבית.

כמה רגעים שמחים היו לילדים כשבומה הגיש להם ספרי ילדים מצויירים יפהפיים. הם ישבו בנינוחות על גוש האוהל החדש המקופל בינתיים,  ונהנו לדפדף בספרים.

The family's children with illustrated books sitting on the still folded tent

יצאנו משם כשבלב חרדה גדולה. מה אם הצבא יחליט לחזור ולהרוס לאחר שהבית יוקם. לאן יילכו? מעתה יחיו בחרדה והילדים ישארו עם הטראומה לכל חייהם.

לפני שחזרנו ביקרנו את חברתנו ה' שגרה סמוך לבית ההרוס. בזכות אישיותה המיוחדת והאצילית נוצרו בינינו קשרים חמים שאנחנו מקפידים לשמר. לפני כשלוש שנים הצבא בא והרס פעם אחר פעם את המגורונים של משפחתה. בפעם הזאת נחסכה מהם הזוועה. לשאלתנו אם הצבא לא הגיע הפעם ראינו את החרדה בפניה. מה היה קורה אם היו באים להרוס גם את ביתה. כך גורמים לאנשים לחיות בחרדה יומיומית מפני צבא ההרס.

ישבנו איתה בנינוחות ושתינו תה. תוך כדי שיחה, כשראתה אותי עם המצלמה, הציעה לי לצלם את השטחים הירוקים שמסביב. הבקעה יפה בימים אלה לאחר שהגשמים הרוו את האדמה וירוק עז של חוביזה ועשבים צובע אותה כעת.