מה קורה בחניונים למרגלות העיירה זבדה?

6:30 מחסום טורה-שקד

אומנם השער הראשי של המחסום בצד מרחב התפר פתוח לרווחה, אך שאר השערים נעולים. החיילים לא הגיעו עדיין אך מן העבר השני כבר נשמעים קולות של הממתינים ומספר אנשים כבר צובאים על הקרוסלה.

6:45 מחסום ברטעה-ריחן

מכוניות ישראליות רבות ממתינות לצד הדרך. כל מיני רכבי הסעות מתמרנים בקושי בחניון הקטן שמיועד בעיקר לאיסוף והורדה של נוסעים. אנחנו חולפות במחסום. משמאלנו – משאיות ממלאות את מגרש החנייה שלהן. משאית אחת בדרך לבידוק. מימין, לצד מערב, מתגלה חלקת שדה חומה ,ששוטחה במדרון למרגלות החניון המרוחק. פועל מאשר באוזנינו שזוהי הרחבה שלו.

7:00 מחסום יעבד-דותן

נראה שאינו מאויש בחיילים. ברחבה מצד שמאל חונה, באותו מצב, מכונית שראינו שם לפני חמישה ימים. מניסיון קודם, נראה לנו שזוהי מכונית של פלסטיני שנאלץ להשאירה שם. שני אוטובוסים של המועצה האזורית שומרון מגיעים מכיוון התנחלות מבוא דותן, והעיירה יעבד ממש זוהרת ממול באור הבוקר.

7:15 מחסום חרמש

גם כאן, כמו בשאר המחסומים, "קושטו" הבטונדות בשקי חול, למרות שהן נטושות כבר זמן רב. לא מזמן הסביר לנו חייל ששקי החול האלה מגביהים את הבטונדות כלקח מהרג החיילת במחסום שועפאט.

בדרכנו חזרה למחסום ברטעה, החלטנו לעצור לצד הכביש כדי לחקור מעט את חניוני זבדה. בחודשים האחרונים לא ברור מדוע החנייה במגרשים אלה מתנהלת באופן לא סדיר. מאחורינו חנה אדם שהתלבט אם להשאיר את מכוניתו לצד הכביש או להיכנס לחניון. לפעמים קונסים את הנהגים אפילו כאן, באזור המחלף, הרחק מהמחסום וזאת למרות שאין שילוט האוסר על חנייה ושולי הכביש כאן רחבים. לבסוף הוא החליט לעלות אל החניון שאדמתו המאובקת היא אבן גיר לבנה ושהגישה אליו תלולה ומלאה בורות ומהמורות. "מדוע אינכם ממלאים ומיישרים אותם, אפילו עם טוריה", תהינו. "הצבא לא מרשה", ענו. אפילו רכב 4x4 שהגיע מלמטה, התקשה לטפס אליו. היום, לשם שינוי, השער שחוסם את העלייה מהכביש התחתון לעליון היה פתוח.

בחור צעיר וחביב מזבדה, שלחץ את ידינו בשמחה (לא הצלחנו להחליף איתו מילה), הוא הסדרן בשני החניונים המאובקים האלה וגובה מכל נהג 5 שקלים ליום. שהינו שם כ-20 דקות, שוחחנו עם נהגים, צפינו וצילמנו וכשירדנו אל הכביש הראשי הופיע לפתע מנהל המחסום. הוא סימן משהו לסדרן שהנהן בהבנה, הסתובב כלעומת שבא והתרחק במהירות. לא ידענו לבטח מה פירוש המופע הקצר הזה, האם הוא נוגע לנו והאם הוא קשור לכך שהמאבטח בבודקה ביציאה ממתחם המחסום ביקש לראות תעודת זהות והתקשר למי שהתקשר וביקש בנימוס לבדוק גם את תא המטען של מכוניתנו. אבל לא יכולנו שלא לקשר בין הדברים.

בדרכנו חזרה, אשה צעירה שעמדה לבדה בתחנת האוטובוס, מצוידת בקורקינט, ביקשה טרמפ לחריש. מ' היא מהתנחלות חרמש. "אה, אז את מתנחלת", אמרנו בחצי צחוק. "אני? מתנחלת? חס וחלילה. אני מתיישבת! כמו החלוצים!" היא חברה בקבוצת ניקיון בחריש וגם מסייעת לפעמים בגני ילדים וגילה לא צעיר כפי שחשבנו. בנה הבכור בן 23.  גם היא התעניינה בנו, אז סיפרנו לה שאנחנו שמאלניות. זה די שעשע אותה אך היא לא חששה שנחטוף אותה למרות שאנחנו עוכרות ישראל. הבאנו אותה למחוז חפצה ושוטטנו בעיר חריש שלא מפסיקה להפתיע אותנו לטובה.