בקעת הירדן: ממי מקבל הצבא פקודה לגרש פעילי שלום ישראלים?

חיילת: "זה השטח של אורי (המתנחל ממאחז אום זוקא) ואסור לכם להיות פה בלי אישור שלו!"

ב-10.30 הגענו לשמורת הטבע המוכרזת אום זוקא, לפגוש את גיא ואת יוסי ג. וללוות את אימן ודיאב מסמרה בצאתם למרעה. ללא נוכחות של ישראלים הם לא יכולים לרעות את הצאן שלהם באדמת אבותיהם, משום שאורי וחבריו, המתנחלים מהמאחז הפיראטי והבלתי מורשה, מגרשים אותם במכות ובאיומים.

עמדנו על הכביש החוצה את השמורה די קרוב לכניסה.

האמר צבאי חלף על פנינו והמשיך לכיוון המאחז הבלתי מורשה. כעבור כ-10 דקות הרכב חזר ונעצר לידנו. ירדו ממנו חייל (סמל) רעול פנים וחיילת, שתי חיילות נותרו בתוך הרכב. החיילת נופפה בניירות ואמרה "אסור לכם להיות פה, זה השטח של אורי ואסור לכם להיכנס לפה בלי אישור ממנו!" בידה החזיקה צו ממפקדה האוסר עלינו להיות בשטח המסומן במפה, אלא שהשטח המסומן לא היה זה ששהינו בו.

אותו אורי הקים לעצמו מאחז ללא כל אישורים, בלב שמורת הטבע אום זוקא. על המאחז הזה הוצאו צווי הפסקת בנייה אך זה לא עושה עליו רושם והוא מתקדם: דרך כורכר טובה נסללה אל המאחז "שלו", הוא מקבל מים מחברת מקורות דרך התנחלות חמדת, וצה"ל מבזבז משאבים וכוחות בגיבוי "זכותו" לאיים ולתקוף את שכניו הפלסטינים, לחרוש באדמה לא לו (הנמצאת בלב שטח אש) ולגרש פעילי שלום הבאים להגן על הרועים הפלסטינים.

אינני יודעת אם את הפקודה לסלק אותנו מהדרך הציבורית, המותרת לכל אדם, קיבלו החיילים ישירות מהמתנחלים. אך העובדה שהם הגיעו ללא הרבה עיכובים. לדברי החיילות, שהיו עדינות ומנומסות, הן ממלאות את הפקודות שקיבלו ממפקדיהן.

הסמל היה גס רוח ואלים, חטף בכוח את הצו מידיו של יוסי כשרצה לעיין בו, גירש באיומים ובקללות (אני אזיין אותכם..) את הרועים הפלסטינים שרעו ליד הכביש, וכמעט היכה את גיא שנעמד בינו ובין הפלסטינים וניסה למנוע את גירושם. הוא עיכב אותנו במשך שעה לאחר שהזמין משטרה, ואז קיבל הודעה שהשוטרים לא יגיעו, כנראה משום שידעו שאין מניעה שנשהה במקום.

ח'אלת מקחול במזל טוב נולד לרימא ולאשרף ילד (רביעי).

אצל בורהאן מתו אתמול שני טלאים ועוד שניים מתו היום. בשנה שעברה מתו כל הטלאים שלו (כ-200 במספר) במגיפת דבר הצאן, ועתה הוא מבוהל מאוד. וטרינר פלסטיני היה אצלו כשהגענו ורשם לו שתי תרופות, אם האחת לא תעזור שינסה בעוד יומיים את השנייה (יקרה ויש אותה רק בישראל). ננסה לעזור.

בכניסה לעקרבה שני טנקים, חיילים רבים, שני דחפורים וילדים רבים מעקרבה ותיאסיר מסתובבים על הכביש לידם בסקרנות. בבקעה מתקיים בימים אלה תמרון צבאי גדול. לכבודו גורשו מבתיהם בליל ה-16.12  13משפחות מאיבזיק – בחניהם ילדים נשים זקנים וחולים, ונאלצו לבלות את הלילה הקפוא תחת כיפת השמיים. היום גורשו מבתיהם שלוש משפחות אחרות למשך שש שעות. ב-23.12 ,ב-26.12 וב-27.12 ייאלצו שוב אותן משפחות לעזוב את בתיהן כדי שחיילנו יוכלו להתאמן במקום שבני אדם חיים בו (ואולי פלסטינים אינם נחשבים בעיני הצבא המוסרי בעולם, כבני אדם?).

עברנו את הכניסה לעקבה ונכנסנו לתיאסיר לבקר בביתו של מהדי. עוד אנו יושבים בבית והנה קולות ירי ממש לידנו. נבהלנו! מהדי הרגיע אותנו שזה כלום... ילדים זורקים על החיילים אבנים והחיילים יורים עליהם. מעשה של שיגרה בחייו של עם כבוש.