"האדמה של כולנו - בני אבראהים/אברהם", חברון
בגלל פקק חמור בכביש 6 "בילינו" 3/4 שעה נוספת בכביש עד צומת שוקת. (שעה וחצי במקום 3/4).
כמו בימים הקודמים - האזור נראה שקט, כל הכניסות לכפרים פתוחות. כמעט אין נוכחות צבא בסביבה.
גם בחברון נראה רגוע למדי, מדי פעם קבוצות מטיילים, כנראה תיירים עם מדריכים מקומיים. בעמדת החיילים (משמר הגבול) שמול עבד - לא מרשים לבחור לגשת לאחת החנויות השכנות. עבד ושני שכניו בעלי החנויות ניגשים לחיילים כדי ללמד אותם שמותר לגשת לחנויות בלי אישור. החיילים משתכנעים, "אבל רק לחנויות ולא הלאה".
פעם ראשונה שאשתו של עבד יושבת אתנו (אחרי שהגישה תה). לעבד, כמו תמיד, יש מה לומר על המצב: ראיתי שיש בין "נשים עושות שלום" גם מתנחלות, והרי הן עצמן גונבות אדמות.." הוא כן מסכים עם אלה שאומרות: נחיה כאן כולנו יחד, האדמה של כולנו - בני אבראהים/אברהם. מספיק לחזר אחרי ארה"ב. הם מרוויחים על חשבון הדם שלנו. אנחנו רוצים שלום באמת! מספיק מלחמות.. לא רוצים נתניהו ולא אבו מאזן.. למה שאני לא אגור בת"א, למשל.
ברחובות הרבה תלמידות שיצאו היום כבר ב-11 מביה"ס. לפי נכדותיו של עבד- המורים עסוקים היום במשהו.
כמעט לא נראו אנשים ברחובות.
אין בעיה לעבור במחסום לשכ' קפישה, במכולת הצטיידנו בלבנה ו"מח'לוטה".
הזדעזענו מכל המחסומים החדשים הענקיים, כאן ובתל רומיידה וכו'.
מ' מעלה השערה שיש אולי מפקד חדש שהחליט להרגיע קצת..?
לא נרגענו..