בקעת הירדן: בחורף האחרון, הגיעו כוחות צבא והרסו את הבית פעם נוספת

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מיקי פישר, נורית פופר וצביה שפירא (מדווחת).
18/09/2019
|
בוקר

יום רביעי עבורנו הוא יום מיועד למשמרת בבקעת הירדן. החלטנו הפעם לרדת לדרום הבקעה ולבקר בפסאיל. לדפנה, לנורית ולי יש קשרים טובים מאוד עם הג'ר ומשפחתה, שחיים ב"פסאיל ווסטה". המשפחה כוללת את נעימה, אחותה של ה', שהיא מורה בבית ספר במקום (ב"פסאיל פוק"), את בנה הבוגר - ז'ד (עובד בתמרים של התנחלות תומר ומקבל 100 ₪ ליום עבודה של 10 שעות). הוא נשוי לה' ויש להם שני ילדים. ה' וכלתה כמו חברות טובות ועוזרות זו לזו. לה' עוד שני בנים צעירים, בן 15 ובן 7. הילדים והנכדים חיים ביחד ומשחקים בצל עץ הפיקוס רחב הצמרת, שתחתיו מתנהלים החיים. בעלה של ה' נהרג בתאונת דרכים לפני כשלוש שנים כשחזר בלילה מיריחו.

אני זוכרת את ה' ובעלה מאז 6 שנים. לאחר אחת מהריסות הבתים בניצוח המינהל האזרחיinfo-icon, הגענו לשם דפנה ונורית ואני. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי במו עיני את ההרס שהצבא מסב לקהילת רועים בבקעה. נחרדתי. הייתי ממש בהלם מגודל האכזריות של הצבא המוסרי ביותר בעולם.  שוחחנו איתם אז, בצל עץ הפיקוס, וכשרציתי לתרום להם לעזור קצת בשיקום ההריסות הם לא הסכימו בשום אופן לקבל את הכסף מידי. גם זו הייתה עבורי הפעם הראשונה לפגוש בסירוב תקיף מצד פלסטינים לקבל מתנת כסף. מאז אני מחבבת מאוד את ה'. לצערנו, לאור מה שקרה בחצי השנה האחרונה בבקעה והצורך ללוות את הרועים, לא הגענו לביקור בפסאיל זמן רב והיום החלטנו להגיע אליהם.  ה' וה' מאוד התרגשו לקראתנו. הילדים הקטנים גדלו ואליהם נוסף תינוק חדש של ה'. שוחחנו על הא ועל דא, בעיקר על חייהם בבקעה החמה, על ילדיהם. ה' סיפרה שהיא סיימה תיכון ביריחו, אבל מאז לא למדה. אותי תמיד העניין הזה מאוד מעציב כשאני רואה מישהי שלפי היכולות והאינטליגנציה שלה הייתה יכולה להתקדם ולחיות חיים יותר עשירים בעניין. אבל אולי אני טועה, כי הג'ר נראית לי שמחה בחלקה, עם ילדיה ונכדיה.

אחרי הביקור אצל ה' ניגשנו לבקר את ת' במאהל אחר בפסאיל ווסטה. היא אישה צעירה ונאה מאוד,  נשואה לבן של משפחה שגרה בפסאיל, שסבלה מאוד מהריסות. לימים עברה המשפחה לגור במחנה הפליטים אעידה שליד בית לחם. הבן נשאר עם משפחתו הקטנה בפסאיל, וגם הם מנהלים את חייהם בצל עץ פיקוס נוסף שנמצא במקום. יש להם 5 ילדים.

לפני כחצי שנה, בחורף האחרון, הגיעו כוחות צבא והרסו את הבית פעם נוספת, במזג אוויר סוער ורטוב. חברות מחסוםווטש תרמו כדי לקנות להם אוהל מזרונים וציוד למגורים.

תחריר נראתה חולה מאוד, לדבריה היא עברה ניתוח בראש אבל לא הבנו בדיוק ממה היא סובלת. סיפרה שיש לה סחרחורות והיא מאבדת שיווי משקל ונופלת, ובעלה נשאר בבית לטפל בה ולכן אינו עובד.

גם להם הבאנו שקיות גדולות עם קפה ותה ועוגיות.

עזבנו את פסאיל וחזרנו לראש העין אחר הצהרים.