מחסום טורה: הפתיחה מתעכבת כי אין חשמל

ב- 6:00 בבוקר עברנו ליד הצומת לברטעה אל שרקיה. גם הבוקר, כפי שדווח כבר לאחרונה, המון פועלים מגיעים מכיוון גדר ההפרדה.

במחסום ברטעה - התנועה בשרוול די דלילה. חנינו בחניון המאולתר דרומית למחסום כדי לצפות בהתרחשות האלטרנטיבית, עוקפת הטרמינל. התנועה רוחשת שם. רוב התנועה מגיעה מכיוון קפין, והנועזים יורדים לשם מכאן, בדרך תלולה ומשובשת. אחרים משאירים פה את רכבם ויורדים ברגל. מישהו אומר לנו שהוא ילך עכשיו בערך שלושה קילומטר עד הגדר אך למזלו הוא נאסף ע"י מכונית.

6:35 מחסום יעבד-דותן

המחסום פתוח למעבר. יש בו רק נתיב צר אחד מזוגזג שיוצר פקקים כשעוברת בו משאית גדולה וארוכה. לצד המחסום יש דרך עפר שיכולה היתה להקל על התנועה לולא היתה חסומה.

מחסום חרמש פתוח גם הוא לרווחה. פועלים יושבים בקרבת שער היישוב, מחכים למעסיק.

7:05 מחסום-ברטעה

צילמנו תמונות אישיות על רקע המזבלה עם הפנים לכיוון מערב ללא סימן למחסום. הגיעו מאבטחים שראו שצילמנו (הראינו להם את התמונות) והם הובילו אותנו אחר כבוד לשבת ליד שולחן פיקניק נחמד מעבר לשער. ר' סגן המנהל, הוזמן לדבר איתנו. מרינה התוודעה אליו לראשונה ועד מהרה התחילו לשוחח על גידול מנגו וליצ'י כשצץ רכז הדרכה, מלווה בשניים ור' הסתלק לו. האחראי על ההדרכה הזכיר לנו בנימוס שאסור לצלם פה. אנחנו מצידנו נזכרנו במסמך שמתיר לנו לצלם ושנשתדל להציגו בעתיד. מישהו מהמאבטחים שאל אותנו אם מי מאיתנו היא חנה הלר. לא, למה? כי הוא קורא את הדוחות שלה. הזכרנו שמות נוספים שגם אותם הכיר. יש שכר לעמלנו.

חזרנו לחניון בצד הפלסטיני. מעטים עוטים מסכות. מישהו הוציא בצל גדול מהכיס ואמר שזאת התרופה נגד קורונה. מרינה שאלה את אחד הנהגים אם יש לו תיאוריה בקשר לפירצות בגדר. הוא ענה: בטח יש לי תיאוריה. בנהיגה. והגדר בלשונו היא "גדר באשלייה". ב-7:45, ביציאה, בדקו את מכוניתנו.

7:50 מחסום טורה שקד

השער נעול וכך גם השרוול להולכי רגל. חיילים פותחים את השער מבפנים עבור נהג שהגיע ברכב "בטחון חיננית". הוא משאיר את רכבו מותנע ונכנס רגלית. החיילים אומרים שהעיכוב בפתיחת המחסום - כי אין חשמל. שוחחנו בינתיים עם סטודנט לתואר שני בראיית-חשבון שלומד באוניברסיטה האמריקנית בג'נין ועם א"ע מערערה שנשוי כ-25 שנים לפלסטינית מטורה שמנסה להתאזרח בישראל, אחותו של ראש המועצה לשעבר שהגיע סוף סוף ב-8:20 רכוב על טרקטור. הם חיכו לו משעה 7:00. שוחחנו ארוכות ובחמישה לתשע נסענו, כמנהגנו לאחרונה, לארומה בכפר קרע כדי לסכם ביחד את משמרתנו על כוס קפה.