חבלה

צופות: 
רותי כץ, חנה אבירם
18/08/2016
|
בוקר

6:00 – אנשים ממתינים ליד המחסום הסגור. חיילים עדיין אינם.

6:08 – רכב החיילים הגיע.

6:17 – חמישייה ראשונה נמצאת בביתן הבידוק.

זהו יום מן הימים האלה שאנחנו צריכות להזכיר לעצמנו שגם השיגרה וגם מחוות כלפי פלסטינים הם חלק מהכיבוש ומחזקות את אחיזתה של ישראל בשטח. המובן מאליו כשמדובר בכל אדם חופשי יחסית הוא שיא של הומניות מצד הכובש כלפי הכבוש: פלסטיני חולה סרטן מורשה להישאר ברכב ומישהו אחר יוצא מהרכב ומבצע את הליך הבידוק גם עבורו.

7:10 – על פי הוראה של אחד הקצינים הנמצא במקום נפתח 'מסלול' לבידוק ידני.

7:30 – עדיין יש ממתינים לצאת אל המשתלות ולשדות.

תאי כפפות במכוניות וארגז כלים בטרקטור נפתחים ונבדקים גם כן.

'לקינוח', הגיע בחור מרכיב משקפי שמש, אזניות כרוכות על צווארו – מראה 'מעודכן' של אדם צעיר. מתבקש להסיר את המשקפיים, מתושאל וממושש פיזית ורק אחרי שהונחה דעתו של החייל ניתן לו להמשיך בדרכו.

7:42 – לא נותרו ממתינים והמחסום נסגר.