קלנדיה

צופות: 
נתניה גינזבורג (צילום), חנה שטיין (דיווח) שתי סטודנטיות אורחות מגרמניה
18/02/2018
|
בוקר

קור, תוהו ובוהו, אכזריות!

5:10 כשהגענו למשמרת נשבה בכוח רוח מקפיאה ויכולנו לשמוע נקישות מתכת חזקות. הסתבר שאלה יריעות המתכת בדפנות השביל המוביל דרך מה שפעם היה החניון של המחסום. הן השתחררו מעוצמת הרוח והתנופפו בפראות – מסוכנת.

שלושת התורים היו קצרים, והגיעו רק מעט מעבר לסככה. מוכר הכעכים לא נראה בשום מקום, מן הסתם ניצחו אותו הקור והרטיבות. הנחנו שהיום יגיעו פחות אנשים במזג האוויר הקיצוני, אבל במהלך הבוקר פחת הגשם ועוד אנשים המשיכו להגיע. החייל בתאו נראה פותח את הקרוסלה בתכיפות יחסית למרות שלא נתן לרבים לעבור בכל פעם, בוודאי בגלל הצפיפות של אנשים לפני כל אחד מ-4 אשנבי הבדיקה שפעלו באיטיות רבה. למעשה, כשראה אנשים הולכים בכיוון האשנב החמישי, הסגור, הזהיר אותם ברמקול.  באשנב הבדיקה מס' 4 הקרוסלה לא פעלה ואנשים נכנסו שם בשער הצדדי.

מי שהחליף את החייל פעל גם הוא באופן הגון יחסית – אבל תהליכי הבדיקה באשנבים היו איטיים להחריד. בינתיים כולם המתינו בקור המקפיא. ב-6:45 קרסו התורים כרגיל והפכו להמון צפוף, דחוק, דוחף וצועק.  למרבה המזל הדבר לא ארך זמן רב ואיכשהו הושב הסדר על כנו.

קצין המת"ק ומאבטח הגיעו ב-6:15 לפתוח את ה"שער ההומניטארי". במשך כל הזמן התעקש שלא להרשות ל"בעלי היתר מעבר בשעה 8" לעבור, עד שמעט לפני השעה 8 עזבו הוא והמאבטח.  לאחר מכן התפתח מצב נורא – אפשר פשוט לקרוא ל"שער ההומניטארי" בדיחה חולנית. הגיעו ילדים שניכר בהם היו חולים ממש, ואישה עם בעיית ריאות, נשים עם תינוקות בזרועותיהן עטופים בשמיכות, חוץ מהציבור הרגיל של נשים ואחרים שבדרך כלל לא משתמשים בשער הזה, ובשלב מסוים הצליחו "להשחיל" אישה עם תינוקה דרך הכלוב, אבל לאחר מכן זה נהיה קשה מדי. בעבר לעתים היו שוטרים שעזרו להעביר מקרים נזקקים אלה בשער צדדי, אבל היום לא היה את מי לשאול. מי יודע מה היה קורה לו מישהו היה מגיע בכיסא גלגלים!

אנחנו מתקשרות למשרד פעמיים ומתחננות שיפתחו את השער, ובכל פעם נאמר לנו ש"הנושא בבדיקה". בייאושנו התקשרנו לחנה ברג כדי לבדוק אם היא תוכל להשפיע איכשהו, אבל גם ניסיון זה נכשל.

בסופו של דבר, כל מי שהמתינו מחוץ לשער נאלצו לחבור לתורים הרגילים שהתקדמו באיטיות נוראה. קיימנו תזמון מעבר של זקן עם מקל הליכה בפתח אחד הכלובים, והוא לא זז במשך 15 דקות.

זו הייתה חוויה מכוננת עבור האורחות שלנו! עבורנו אישית, הדבר החיובי היחיד היה החום שבו קידמו את פנינו רבים כל כך, והשיחות שקיימנו עם מי מהם שנאלצו להתעכב ממילא.  מסתבר שכמה מהנשים המבוגרות יותר שאנחנו מרבות לפגוש עובדות כולן באיזו חברה לאספקת  ירקות, קיימנו שיחה מעניינת עם מורה למתמטיקה ופיזיקה, ושיחה ארוכה עם אדם שפעיל בארגון בין-דתי. אבל למרבה הצער זה האחרון סיפר לנו באיזה יחס מחוצף נתקלו הוא וקבוצה שהדריך בירושלים ביום שישי אחד, מצד השוטר בתפקיד (זיהינו את השוטר שאת גסות רוחו כבר פגשנו בעבר).

הגענו לאשנב הבדיקה הרבה אחרי השעה 10! אף שאנחנו עצמנו עברנו במהירות, יכולנו לשמוע אחרים שהתעכבו משום שלא יכלו להבין את ההוראות בעברית שצעקה לעברם החיילת.

אין לנו מושג מדוע הכול נע היום באיטיות כזו.

 

הווידיאו הנוכחי צולם בידי נעמי, אחת הגרמניות שבאה איתנו בבוקר יום ראשון לקלנדיה.
הרוח נשבה בכוח עד כדי כך שחנה כתבה על ה"גדר" שהתנפנפה באופן מסוכן. אפשר לראות בצילום את רמת הסכנה. כששמענו את הרעש בתחילה הוא היה חזק עד כדי כך שחשבנו שדחפורים עובדים מחוץ למה שפעם היה החניון. היה גם קר עד כדי כך שמכשיר הטלפון של נעמי קפא. פעם ראשונה...

https://www.youtube.com/watch?v=Dm-QOyvwpRE&feature=em-share_video_user