דרום הר חברון, סימיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נינה וחגית ש"ש
17/12/2018
|
בוקר

טקס הקמת בית הספר בסימיה

החלטנו לנסוע שוב לכפר סימיה, וכשהתקרבנו ראינו כבר מהכביש שיש שם למעלה ארוע רב משתתפים. הצטרפנו לצפות בטקס: קהל גדול, יושבים בשורות של כסאות פלסטיק, גברים מצד שמאל למעבר, ונשים מימין, דגלים, מוזיקה ברמקול, להקת מתופפים של מצעדים בתלבושת - מדים מרשימים של "צופים" כשהם צועדים בתהלוכה עם דגלים. האנשים נאספו מכל כפרי הסביבה. חיכינו עם כל הקהל שיגיע שר החינוך והתרבות של הרשות, ובינתיים הגיעו עוד "חשובים" עם פמליות שלהם, (האחראי על כל דרום הר חברון ועוד). כל אחד מהם התקבל לקול תופים, ואחרי זמן ניכר אכן הגיע גם השר. אז התחילו הנאומים, השמעת ההימנון, ושירה של תלמידות מהסביבה, ועוד כיו"ב. 

לידנו ניצבו האוהלים=הכיתות שבהם לומדים הילדים. כל בקר פרחאן (שגם תרם את השטח שלו למטרת הקמת ביה"ס) מקים את האוהלים ובסוף היום מפרק אותם, כדי שלא תהיה לצבא שום תואנה. על האוהלים המורות תלו שלטים שתוכנם: כאן נשארים. , וכדו'.

כל הזמן הזה הצבא היה למטה ליד הכביש, כנראה מוכן להתפתחות, אם תקרה. (רכב אחד ומספר חיילים.)   באחד הבקרים ניסה הצבא לעצור את פרחאן בזמן שהקים את אחד האוהלים "כי אסור לו לבנות" אבל הוא ענה שהוא לא בונה כלום ושזו אדמתו.

רצינו לבקר בכפר אחר - זנותא - שבו הצליחו להתעקש על הקמת בי"ס וניסו ללמד את סימיה מניסיונם, אבל המנהלת לא יכלה לקבל אותנו היום.

נסענו עוד קצת צפונה, כרגיל - הכניסה לעבדה סגורה, לדורא פתוחה , לאל פוואר סגורה.

בשדה ליד צומת דורא אל-פוואר ילדים שזרקו אבנים ומולם קבוצת חיילים חמושים, מוכנים עם מיכלי גז על הרובים, מחכים עד שהילדים יעזבו את השטח.

Children throwing stones opposite armed soldiers
Drummers in scout uniform at the ceremony