דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר), תרקומיא

נסענו ממיתר לכיוון נגוהות. הדרך עוברת בהרבה כפרים פלסטיניים, 

ביניהם עבדה, שהכניסה אליו עדיין סגורה. מעט אחרי השלט המפנה אותנו לנגוהות עוברים על פני שלט אדום שמזהיר שהכניסה לשטח מסוכנת.. מסתבר שלמרות הסכנה ילדי נגוהות חוצים ועוברים בהסעה שלהם ממש בתוך כל הכפרים מדי יום, בדרכם  לביה"ס בקרית ארבע. 

ברחובות הכפרים הציב צה"ל עמודי בטון צהובים שמכוונים את הנסיעה לנגוהות. 

חלפנו על פני נגוהות א' ונגוהות ב', כל אחת התישבה על גבעה גבוהה, ראינו את צנרת המים והחשמל שמשוכה על פני הקרקע במעלה ההר - עד למאחז למעלה.

בצומת הבא שוב שלט שמזהיר, שהכניסה לישראלים מסוכנת.

דרך דורא ובית עווא הגענו לאידנא, בשוק הירקות האנשים נראו סקרנים/מופתעים (?) מנוכחותנו, והרגשנו שחשוב שפגשו נשים ישראליות שוחרות טוב, מחייכות, מברכות בסבאח-אל-ח'יר וכיו"ב..

בבית הבד בכניסה לתרקומיא - חגיגת הפקת השמן בעיצומה, וכל המשפחה הרחבה, כולל נשים וילדים נמצאים במקום. השמן הירקרק הריחני נמזג למיכל של רעיה.

בדרך חזרה - הכניסה לשויוח'-סעיר פתוחה, אבל קומנדקר צבאי בודק מכונית שבאה מתוך הכפר.

בכניסה לדורא פקק : הצבא מעכב כי בודק מכוניות. בכניסה לסמוע המחסום פתוח, בכ"ז מעבירים סחורה בשיטת גב -אל-גב.