קלנדיה - סביבה מזוהמת, אשפה בכל מקום, מעט מאד תנועה.

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
שלומית שטייניץ וחנה בר"ג (מדווחת) ושני אורחים
17/09/2020
|
אחה"צ

הגענו לקלנדיה ב15:15. חנינו הפעם "בצד הישראלי" במגרש החניה הקטן ליד בית הקפה. הסביבה מזוהמת, אשפה בכל מקום. פילסנו דרכנו מבינות ערימות הזבל לעבר המפלצת - הגשר. רק מוח מעוות מעמיד גשר כזה במקום בו הוא עומד. טיפסנו במעלה המפלצת ונעמדנו להשקיף "על הנוף" ולהסביר לאורחינו היכן אנחנו ומה אנחנו רואים. למטה במעבר הרכבים התחוללה מהומה קטנה. כמה מאבטחים סביב מכונית שנעצרה. מתוך המכונית הגיח איש שנזקק לקביים. היות ועמדנו על הגשר לא יכולנו לברר במה דברים אמורים. חיש קל התגלינו ע"י המאבטחים - והופ הם כבר בדרכם אלינו. כנראה שמעשי הכיבוש הנאור בעולם לא כל כך נאורים, כי אחרת מה הפחד? החלטנו לוותר והמשכנו לעבר גן העדן הנכסף - מחסום קלנדיה!

התיישבנו על המדרגות לרגלי השלט המברך את הבאים למעבר קלנדיה - שראינו עשרות פעמים ובכל פעם מעורר חיוך עצוב. מי שבא לכאן צריך יותר מברכה של שלטון הכיבוש.  מעט מאד תנועה. המוניות מחכות לנוסעים - שאינם. עוד אנחנו משוחחים הופיעו מנועי השב"כ והמשטרה. לאורחים היתה הזדמנות לשמוע ממקור ראשון איך נראים החיים תחת משטר ההתרים. זר לא יבין זאת! 

עברנו את המחסום במהירות. ביציאה חיכינו לאחד האורחים שהתעכב על מנת לחזור ולהשחיל את החגורה למכנסיו. אחד המאבטחים ניגש לברר מה קורה. הראינו לא את התג שלנו ופניו החמיצו. את המחשבות שעברו במוחו ניתן היה לקרוא גם ללא מילים.

חזרנו אל המפלצת/גשר וממנה אל ערימות הזבל ולמכונית והביתה. עוד יום בקלנדיה!