קלנדיה - סגר ביום הבחירות
יש משהו שמהפט את העין בסגר.
מה שיש שם זה מה שאין שם ומי שיש שם זה מי שאין שם ושניהם החלום הרטוב של השלטון.
אם אורח מכוכב אחר יזדמן ביום של סגר
לקלנדיה יאמר שמאורגן ומסודר ומתפקד לעילא.
כזה היה התייר ההולנדי הנלהב שחצה את המחסום ודבר לא הסיח את דעתו.
היחידה שהפריעה במעט את רוח המרוצות שאפפה את החמושים הייתי אני שלא נשמעתי לדרישה לא חוקיות של חיילת.
"אז תקבלי שוטר!" צעקה, כמו מענישה פעוט שלא גומר מהצלחת.
נעלה בפני את הדרך ותקעה אותי מולה שמאחורי החלון הממוגן.
הפלסטינים המעטים שמבחוץ שלחו לעברי חיוכי סולידריות.
ביקשתי/דרשתי לדעת את שמה והיא התעלמה וסובבה את הראש.
השוטר שהגיע שלא ממש הבין על מה ולמה אמר שכן, שזכותי לדעת את שמה ושזכותי גם להתלונן. כששאל השוטר אותה לשמה לא השיבה, כשהתעקש – נמלטה מהעמדה.
יצר השוטר קשר עם המוקד ונענה ששמה לינוי לוי.
"את יכולה לעשות עם זה מה שאת רוצה", אמר.
רוצה ועוד ארצה ועוד אעשה.
השוטר שהתלווה אלי ליציאה מהמקום שאל מה הצבעתי, אמרתי ושאלתי אותו, נחת הדדית הייתה לנו, לו ולי, שהצבענו לאותה מפלגה.