מחסום קלנדיה נערך ללילת אלקאדר
בוקר רגוע במחסום קלנדיה הנערך ללילת אלקאדר. הגענו ברבע לשש ושמחנו לגלות שקטע הכביש בצד הישראלי, שמוביל מהכיכר האחרונה אל כיכר הכניסה למחסום, פתוח. במשך כשנה, אם לא יותר, הקטע הזה היה סגור והיינו צריכות לעשות סיבוב כדי להגיע למחסום, לעבור אותו ברכב ולחנות בצד הפלסטיני. הפעם שוב חנינו בצד הישראלי במפרץ שלאורך הכביש כבעבר.
מייד אחרי שיצאנו מהרכב והתחלנו ללכת פגשנו בשמחה מכר ותיק שלא ראינו מזמן. אנחנו נפגשים ביום שני בבוקר. הוא מסביר שהלילה (בין יום שני לשלישי) הוא לילת אלקאדר, ולכן צפויים לעבור אנשים רבים לתפילה באלאקצא החל מהצהרים. רבים צפויים לשהות שם כל הלילה. לדבריו ביום חמישי יהיה היום האחרון של הצום. אבל ביום חמישי, כאשר שורות אלה נכתבות, אני מבינה שעדיין לא ידוע סופית אם מחר צמים או לא. מכרה מדווחת בטלפון בשעות אחה"צ שבתורכיה כבר הודיעו שביום ששי לא יצומו, אך אצלנו עדיין לא ברור. כמו כן מהדיווחים שראיתי ברשתות החברתיות ביום שלישי מסתבר שהיו כ-300,000 איש בלילת אלקאדר על הר הבית, המשטרה לא הפריעה והכל עבר בשקט.
המשכנו בדרכנו לכיוון המחסום כדי לעבור ברגל דרך הגשר לצד הפלסטיני. כשהתקרבנו ראינו שמחסום כלי הרכב חסום לחלוטין. אין מעבר ברכב במחסום קלנדיה היום. ההיערכות היא כמו בימי ששי של הרמדאן.
בעבר היו עוברים רגלית בסמוך לנתיב האוטובוסים במחסום הרכב, נכנסים לאזור הגשר ועוברים מתחת לרמפה של הגשר ואז עולים לגשר דרך המדרגות או הרמפה. תמר פליישמן דיווחה כבר בעבר שחסמו את הגישה הזו ברגל. עבורנו זו הייתה הפעם הראשונה שאנחנו מגיעות ברגל מאז החסימה. משמעות הדבר היא שצריך לעשות סיבוב גדול דרך הכביש כדי להגיע לגשר, וחלק מהדרך ללא מדרכה. הגשר מתוכנן כך שהוא מביא את האנשים אל מסוף האוטובוסים. אך יש כאלה שצריכים להגיע רגלית לאזור עטרות, או לפגוש ברכב שאוסף אותם, ובשבילם זה ממש לא נוח. הצעירים שבהם מדלגים מעל הבטונדות כדי לקצר את הדרך. אך נשים ומבוגרים כמונו עושים את כל הסיבוב.
פילסנו דרכנו נגד זרם האנשים על הגשר והגענו לצד הפלסטיני. במחסום עצמו תלו שלטים חדשים לכבוד רמדאן (בפעם האחרונה שהיינו עוד היו שרידים של השלטים משנה שעברה). נראה שהלחץ, ככל שהיה כזה, מאחורינו וכעת הכל היה רגוע. 3 הכניסות היו פתוחות כל הזמן, ללא תורים, וכל מי שהגיע נכנס ללא עיכוב.
כאן ראינו את ההסדרים המיוחדים לרמדאן, המופעלים בימי ששי בשעות הבוקר והיום יופעלו משעות הצהריים המוקדמות. מול השער בגדר המקיפה את מתחם המחסום הפונה אל כיוון קלנדיה, זה שהיה סגור כמה שנים ושב ונפתח לפתע לפני כמה חודשים, הוצבו מסלולי הכניסה לנשים. (בשנה שעברה הם היו בסמוך למחסום כלי הרכב). יש 5 מסלולים, צילייה מתוחה מעליהם ובקצה 5 בודקות, ואפילו פס דשא מלאכותי בצד.
המסלולים מחולקים לכאלה שדרכם נכנסים עם כרטיס חכם וכאלה שדרכם עוברים אלה שאין להם כרטיס חכם, שאלה הן מרבית הנשים. הבודקות כאן הן משוכללות ביותר. יש חיבור לחשמל, יש מזגן, יש רמקול, ואלה שעוברים דרכן עם כרטיס מגנטי
יש בהן כנראה גם מצלמה חיצונית. כאן הבנתי למה התכוונו ה"קודקודים" של משמר הגבול כאשר אמרו במחסום הזיתים שצריך בודקות כמו בקלנדיה...
כדי לאפשר גישה נוחה למעברי הנשים פתחו קטע בחומת הבטון אחרי ציור הקיר הגדול והציבו שם בטונדות עם פתחי כניסה דרכם ניתן לעבור. בנוסף פתחו מעברים בין הבטונדות המפרידות את נתיבי הכביש, כדי לאפשר מעבר קל של הולכי רגל בהיעדר תנועת כלי רכב.
בכביש לא נוסעות כרגע מכוניות, הוא חסום בבטונדות בשני הכיוונים. התנועה בין קלנדיה לרמאללה מתנהלת רק מעבר לחומה המצויירת, אחרי מגרש החניה הקטן.
נקווה רק שלא יסגרו שוב את השער שמוביל כעת למעברי הנשים בתום הרמדאן. השער שבהמשך, לכיוון מזרח, היה פתוח. הוא בטח ייסגר כאשר יתחיל המעבר דרך המסלולים המיוחדים. אגב, כאשר עברתי כאן באחד מימי הרמדאן בשעות הבוקר המאוחרות השער היה סגור וכמה חיילים שמרו שם עם רובים שלופים, רק השער שבהמשך היה פתוח. לא ברור לי למה זה היה נדרש. אולי חששו מפגיעה בציוד. כעת בכל אופן השער היה פתוח ללא כל שמירה ואנשים רבים עברו דרכו לכיוון המחסום. בשלב מסויים הגיחו רק לרגע 3 חיילים שבאו לעשות סיור (והיו מאוד מופתעים לראות אותנו) והמשיכו לכיוון מחסום כלי הרכב.
נכנסנו חזרה למתחם המחסום, שהוא סגור לחלוטין כעת לכלי רכב. גם התחבורה הציבורית אינה נכנסת, גם כאן חסמו את המעבר בבטונדות והשאירו רק מעבר קטן להולכי רגל, דרכו עבר גם רוכב אופניים וקרא לכלבים המשוטטים להצטרף אליו. על הרמפה ממזרח למחסום נמצאים מסלולי המעבר לגברים בימי ששי. הם חודשו לכבוד השמשתם בימי ששי של הרמדאן. יש קירוי חדש וגם צילייה לפני הכניסה. הבודקות הישנות הוחלפו בבודקות חדישות עם חשמל, כמו אצל הנשים. כנראה שהישנות הועברו למחסום הזיתים... שם אגב יש צילייה רק מעל ראשי כוחות הביטחון ולא מעל העומדים בתור כמו כאן.
בכניסת הגברים יש גם כן 5 מסלולים, המחולקים למחזיקי כרטיס מגנטי וכאלה שהם ללא כרטיס מגנטי. כל האזור מסביב נסגר הרמטית. הקיוסק סולק ונעלם. אבו רמזי ידידנו מוכר הבייגלה, מוכר העוגות ומוכרי הפלאפל ושאר מיני מזון ממילא לא מגיעים בבקרים של רמדאן. מגרש החניה הפרטי נאטם. הכניסה העליונה חסומה בבטונדות. כל המגרש מוקף בתלתליות, סליל גדרות תייל. אפילו את הירידה להולכי רגל חסמו. הכניסה התחתונה לכלי רכב, הקרובה לכיכר, חסומה ע"י ג'יפ צבאי, מימינו גם כן הציבו בודקה כלשהי ובחוץ משמאל עומד מאבטח. הכניסה הרגלית לאזור חסומה גם היא בבטונדות עם שערים, דרכם יכולים לעבור הולכי הרגל.
במחסום עצמו הכל היה רגוע. נכנסנו פנימה בלי המתנה. 4 מששת התורים היו פעילים והתקדמו במהירות. עם ההמתנה שיגיע מאבטח לניתוק המגנומטר עבור חנה, כולל על התדהמה הראשונית של החיילות לעצם נוכחותנו ובקשתנו, המעבר לקח פחות מרבע שעה והפלסטינים לא עוכבו בזמן שאנחנו המתנו לבוא המאבטח. המאבטחים אמרו לנו שמחר צפוי הכל לחזור לקדמותו.
בדרכנו חזרה ראינו ששער הברזל שבחומה נפתח מדי פעם כדי לאפשר מעבר רכב לצד הפלסטיני. צילמנו את העבודות הפעם גם מלמטה, מהכביש. ואז גם הבחנו שבצד המערבי של הכביש נראה שהשיקוע נחפר עד הסוף, אך בצד המזרחי (הקרוב יותר לאזור המחסום) נראה שהחפירה רק בראשיתה.
