בקעת הירדן: ביקור משפחות ועוד

חומסה
כמה משפחות בנו את משכנן החדש, לאחר ההריסה האחרונה של חומסה, באותו אזור, בתחום המצומצם שבין שטח האש לשטחי ההתנחלות. הם התרחבו בעזרת אוהלים שקבלו מהצלב האדום  וגם בעזרת תעיוש וארגונים ישראלים אחרים.

המשפחה אצלה התארחנו, מונה זוג הורים, שתי משפחות של בניהם וילדיהם ועוד בן שאינו נשוי. מתפרנסים ממרעה והחיים הקשים נותנים אותותם על הילדים הקטנים. גילי חברתי פרקה שם מכונית שהכילה כל טוב.

הצבא מגביל את התנועה שלהם לשטח מאד מאד מצומצם. למשל במקום בו גרו לפני ההריסה נשארו שקים עם זבל שמיועדים לשריפה בטבון. אסור להם להגיע שמה. אם יתפסו אותם יחרימו את הטרקטור. וכך נסענו עם המכונית בדרך לא דרך. אחמד העמיס את השקים במכונית ושכב ביניהם לבין גג המכונית כדי לחזור הביתה.

כ6-8 קטנטנים חסרי כל מסגרת מסתובבים בין האמהות שעסוקות עד אין סוף בעבודות הבית. ברור שהם צריכים עזרה סוציאלית והדרכה הורית. קצת מגזימה. אבל חשבנו שממש דחוף להמציא להם תוכנית לשנה הקרובה.

חדידיה

בהמשך שהגענו לחדידיה, לגן ולמשפחת בני עודה. רשמנו אותם לים וקלטנו באופן מוחשי את המשבר הנורא שגורמות ההריסות והפחד ומההריסה הבאה. בחדידיה  יש נשים מחייכות, ילדים סקרנים, גן, בית ספר. זה מוזר להפוך את חדידיה למודל כי עדיין היא מקום בשולי הדרך למבקר תמים מהעולם השבע (עד המלחמה האחרונה).  גם שם הרסו והפחד קיים אבל היום יום מתקיים, ומסגרת תומכת וכו'. ישבנו עם כולם, ילדים אמהות וסבתא ואחת רקמה חרציות לשרשרת ארוכה והיתה איזה שלווה.

בסוף הגענו למכחול, עברנו את המשפחות אחת אחת. בסוף היום העמסנו את יוסף על המכונית לרופא שיטפל בגבו הרווי כאבים.