עזרה לפלסטינים בחממות הירקות

הגענו בשבע וחצי בערך לחממות בצד "הישראלי" של הגדר, סמוך מאוד לאיבתאן. טל הרן ועמוס גבירץ אספו כ-8 מתנדבים אמריקאים מתל אביב והסיעו אותם לאזור שלי. חיכו לנו שם ר' א' וחבריהם עם מגש ענקי של כנאפה מטולכרם, שהובאה בטרקטור... וקפה שחור מהפינג'אן. המבוכה התפוגגו והצעירים ועמוס הנמרץ עברו בזריזות לחממת המלפפונים.  באיזשהו שלב באו שני ערבים ישראלים מאיבתאן (אחד מהם, כך נטען בפנינו, השתלט על אדמות סמוכות של תושבי עתיל) והתעניינו בנעשה, הלכו שוב וחזרו לאחר מכן ושוב הלכו.

בינתיים בחממת המלפפונים החבר'ה עטו כפפות ובזריזות קטפו את המלפפונים הטובים והורידו לקרקע את המלפפונים הפגומים.. אחרי כמה שעות הם סיימו והתיישבנו להפסקת תה ועוגיות. לאחר מכן עברנו לחממת הפלפלים, קטפנו את כל הפלפלים הפגומים והרקובים על מנת שלא ידביקו את הפלפלים הבריאים.

לפתע הגיע בחור מאוד נחמד מכפר ערה, קרוב משפחה של אחד מהפועלים מעתיל. הוא הופתע מאוד לראותנו ומאוד שמח על היוזמה, דרש שנעצור להפסקת קפה נוספת וכיבד אותנו בעוגיות ונרגילות. הוא התעניין מאוד לשמוע מהיכן כל סטודנט מגיע והזמין אותם אליו למעבדה ברמת החייל ולביקור בכפר שלו.

לאחר מכן חזרנו לעבוד בחממת הפלפלים עוד כמה שעות עד שסיימנו את הקטיף, בדיוק בזמן שא' חברנו היקר מכפר זמר הגיע עם חומוס, פלאפלים, סלט, שתיה ומלא מלא פיתות.

התיישבנו לאכול ובשלב הזה החלפנו בינינו פייסבוקים וטלפונים והצטלמנו ביחד, אך שעת סגירת המחסום התקרבה ונפרדנו לשלום (האמריקאים שאלו אותי בדרך מתי תהיה הפעם הבאה.)

קיבלתי רשימה שמית של כל האנשים בעתיל שיש להם בעיה עם האישורים ונטפל בה ביום ראשון, וביום שני רוני ואני נשוב לבקרם ונקווה לבשורות טובות.