דרום הר חברון, חברון, חלחול, מעבר דורא-אל פאוואר

צופות: 
מירה ב' ומוחמד (גם נהג)
17/01/2018
|
בוקר

יום סגריר. קו הגשם עובר כנראה כמה מאות מטרים צפונה למחסום מיתר -- גשם חזק, ערפל לכל אורך המשמרת. 

יש כבר צמחיה ירוקה לאחר הגשם, ואפילו שקדיה אחת כבר מתחילה לפרוח.

מזמן לא הייתי בחברון -- מאז הקיץ. הרושם הכללי הוא שה"אח הגדול" מחזק את אחיזתו בצורה שקטה אך לוחצת.

מעשה טוב: לקחנו אשה עם תינוק, שעמדה בצד הדרך ליד דהריה והבאנו אותה לבית הוריה בחלחול.

בצומת דורה - אלפאוואר רואים עדין את הסככות של דוכני הירקות שצה"ל הרס.

חברון: המחסומים החדשים מתפקדים -- חגורת חנק מסביב לכל המרכז של פעם, שעכשיו זה מקום מדכא, עם בתים פלסטיניים שדלתותיהם נחסמו, בתים הרוסים, מחסומים כל 20 מ', רחובות  אפרטהייד, ומעט מתנחלים והבתים הנוספים שקנו -- בית המכפלה ובית המריבה.                                                                                                

מחסום קפישה: אנחנו עוברים ללא שאלה. בהמשך, שזה עדין ציר ציון שאליו אין למקומיים כניס ברכב, מספרים לנו שמתנחלים עוברים בלילה ומציקים.

אוהל חזון דויד -- נראה מאושש מתמיד.

ציר המתפללים -- יש עמדה של צה"ל: זה חדש לי -- פעם לא היתה. ניסיתי לצאת למרות הגשם -- אך החייל מיד ניגש וביקש שניתחפף, כי "אנחנו מסתירים לו את הגיזרה, ויותר טוב שלא היינו באים".                                                  

ברחוב השוהדא -- קבוצה עם מדריכה  -- אולי מכינה צבאית. לא ירדתי לשמוע.

תל רומיידה -- עברנו את המחסום החדש למעלה, אחרי בתי הקברות, כנראה בזכות מכונית של הצלב האדום שנסעה לפנינו. חזרנו דרך הכביש העליון, שלמרות היותו מחוץ למתחם הפילבוקסים והשכונות היהודיות, עדין חסום בערימות עפר, ואין כניסה לרכב. למה???

חזרנו דרך כביש 117: ליד השלט של המאחז הלא מאושר "מצפה יאיר" מזמינים את כל הקהל ל"קפה דניאל".