קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
16/08/2017
|
בוקר

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. הימים מתחילים להתקצר והיה עדיין חשוך ובוקר קריר. הדבר הראשון שהבחנו בו בצד הפלסטיני של המחסום היה טינופת רבה, מעבר לרגיל. שרידי דוכני פירות פזורים במקום, ארגזי קרטון, קופסאות פלסטיק ואפילו כמה אשכולות ענבים זנוחים... בפנים לא היו תורים ארוכים במיוחד, רק מעט מעבר לקצה הסככה. מוכר הביגלה במקומו הרגיל בכניסה לסככה וגם דוכן העוגות פועל, כל עוגה בשקל.

השער ההומניטרי הוזז קצת קדימה, כנראה כחלק מעבודות הבינוי שמתוכננות להתבצע במקום. בעבר היה מעין מסדרון תחום בפח שהוביל אליו. כעת השער נמצא בקצה גדר הפח והקרוסלה שאחריו גם היא הוזזה יותר קדימה. מהדוח של חברותינו למדנו שזה כנראה משהו חדש שנעשה ביום שני, וביום שלישי בבוקר לא היה עדיין שער ולא היה ברור איך יפתחו את הסורג החדש. כעת יש שער מסודר וגדר השתי וערב שמכסה על הסורגים נחתכה מעט במקום שבו החיילים יכולים להכניס את היד כדי לפתוח את המנעול שסוגר את השער.

החייל במשמרת יצא מדי פעם מהאקווריום. הוא שאל מי אנחנו. לא שמע על מחסום וואטש, ולמרות שהוא משרת כאן כבר שנה, אומר שמעולם לא ראה אותנו או את חברותינו. במקום יש צוות ברזילאי, כתב וצלם. הכתב דובר אנגלית ומעט עברית. סיפר שהם עובדים בעיתון נפוץ בברזיל ועושים כתבה לעיתון, כולל כתבה מצולמת לאתר האינטרנט. הם מצלמים במקומות שונים בעולם שבהם יש גדרות וחומות בין אוכלוסיות/מדינות. נמצאים כאן כבר שבועיים. היו גם בבית לחם. הצענו להם להיפגש עם חברותינו מאזור המרכז ולשמוע על הקשיים שנתקלים בהם החקלאים שאדמותיהם מעבר לגדר ההפרדה.

מעט אחרי שהגענו הגיע שוטר וב-5:50 לערך הגיעה הנגדת הבלונדינית מהמת"ק ועמה מאבטח. מעט אחריהם הגיעו שוטרת ומאבטח נוסף. בשלב זה לא היה עדיין צורך בפתיחת השער, כי התורים לא היו ארוכים ולא היו כמעט נשים. קצת אח"כ, כשהגיעו נשים וזכאים פתחו עבורם את השער. בשלב מסויים השוטר אף קרא לנשים עם ילדים שעמדו בתור הרגיל כדי שיבואו לשער ההומניטרי.

אחרי שהאיר השחר, יצאנו לראות מה המצב בחוץ. החניה עדיין חסומה ואותם חומרי בניה נמצאים בה. גדר לבנה מפח נמתחה מסביב למבנה המחסום מבחוץ כבר לפני זמן מה. נכנסנו דרך השער הפתוח בגדר ולא נראה שהתבצע בינוי כלשהו. הקיוסק שוב פועל, יש מקרר ובנפרד מתקן ובו מיחם וכירים. כוס התה השתלבה יפה בקרירות ששררה בחוץ.

בסביבות רבע לשבע, למרות שהיו עדיין תורים (אם כי לא מאוד ארוכים), הנגדת מהמת"ק הלכה. נשים וזכאים שהגיעו אח"כ וניגשו לשער נאמר להם שהוא סגור ועליהם לחזור לתור הרגיל. בשלב מסויים הגיע שוטר במדים כחולים, כנראה בעל דרגה גבוהה. השוטרים במקום קיבלו את פניו ושוחחו עמו מעט, ולאחר זמן קצר הוא עזב את המקום עם שוטר נוסף שבא עמו. מעט לפני שבע הצטרפנו לתור ועברנו תוך כ-20 דקות. במהלך המעבר גילינו שביטלו את המעבר דרך הסלאלום לעבר עמדות הבידוק. הגדרות עוד שם, אך הכניסה לסלאלום חסומה והולכים מהקרוסלות שבקצה המכלאות ישירות לעמדות הבידוק, כמו לפני שהיו גדרות הסלאלום במקום.