מחסום בית לחם, יום שישי השלישי בחודש הרמדאן

9:00 – 10:30

יש קצת פחות אנשים מאשר לפני שבוע, אבל קשה להעריך במדויק. עדיין ממתין לאנשים טור ארוך של אוטובוסים. כמעט מהפנט לעמוד בצד ולצפות בשביעיית אוטובוסים, הנעמדת בהמשך לחצר הסגורה. שער החצר נפתח כשהאוטובוסים מוכנים לקבל את 50 הצמים ששמחים סוף סוף לעלות ולהתיישב. הם כבר שכחו את השעות שעברו עליהם בחום ובדוחק מאז יצאו מהבית, ועכשיו הם מחייכים, מנופפים זה לזה, מוודאים שכל הקרובים עברו, מאיצים בכולם "לאוטובוס הראשון, לשני..." ותוך דקה וחצי כולם יושבים ומוכנים לנוע הלאה. האוטובוסים יוצאים לדרך ואחרים באים ושוב נפתחים השערים וחוזר חלילה.

בתוך המחסום שוב שיחה עם המפקד הוותיק והשקול. הוא חוזר בו קצת מהמספרים שמסר לפני שבוע. לא 250,000 איש עוברים בכל יום אלא קרוב ל- 50,000 בימי חול. לדעתו יש פלסטינים שנשארים ללון בירושלים או בסביבתה לילה או שניים כדי להימלט מהדוחק בבקרים במחסום הקשה הזה. לטענתו עברו בימי ד' וה' האחרונים בערך 40,000 פלסטינים כל יום אך -  חזרו פחות.
הוא מספר גם על ההיערכות בבוקר מוקדם לקבלת המוני מתפללים, אבל זרם האנשים דל יותר מהמצופה. לדבריו כמעט ואין צורך להדוף אנשים שמגיעים ללא אישורים. כולם מכירים כבר את הכללים ומגיעים מצוידים בניירות הדרושים כך שהמעבר חלק ואין עימותים.

היום לא ראיתי חיילים, שוטרים ומאבטחים שותים או אוכלים אל מול הפלסטינים הצמים.